אור הישר (טהרות) קנה

מ"א הזורק טומאה ממקום למקום ככר לבין המפתחות מפתח לבין הככרות טהור, עמש"כ הגר"א ז"ל בא"ר דפרקין מ"ט ובבועז פרה פ"י סי' יו"ד ובמשנ"א לקמן פ"ו מ"ב וע"ע בס' האשכול ה' נדה סי' ל"א ובנחל אשכול שם ובר"ש לקמן בפרקין מ"י

מ"ב השרץ בפי החולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, הנה מקור סתימת משנתנו היא מעדותו של ר' יהושע בעדיות פ"ב מ"ז, וקשה מה צריך לזה לעדותו, ממה נפשך אי הוה ספק טומאה זו ברה"ר הלא מקרא מלא הוא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, הרי רק ודאי טמא לא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל. ואי ברה"י הלא כל ספק טומאה ברה"י גמירי לן מסוטה. ומה התם יש בו דעת לישאל אף כל שי"ב דעת לישאל כמבואר בספרי פרשת סוטה ובסוטה כ"ט ע"א, אבל ככרות אין בהן דעת לישאל, וע' חולין ד"ט ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת. וע"ע בר"ב ותוי"ט כאן ולקמן בפרקין מ"ז ובמשנ"א לעיל מ"א ובבועז לקמן פ"ו סי' ה' ושם במשנ"א מ"ב

מ"ג השרץ בפי החולדה והנבלה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעבר טהורין ביניהם ספיקן טהור כו', ע' בר"ש לקמן פ"ו מ"ב

שם היו מנקרין בהן על הארץ ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נגעתי אם לא נגעתי ספיקו טמא מפני שיש לטומאה מקום. ע' בתפא"י לעיל פ"ג סי' ל"ו ובבועז דפרקין סי' יו"ד

מ"ד הממלא בעשרה דליים ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולן טהורין, הנה בנדה ד"ג ע"ב הביא הש"ס ברייתא כזו וע"ש בתוס' מאי דמחלקים בין הברייתא למשנתנו, ובמהר"ם שם הבין דר"ל משום ר' ינאי דמחלק בין יש לה אוגנים או לא קאי רק על הברייתא, ובמהרש"א שם יצא לדון דתלינן דין זה בכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ע"ש, ולא הביאו לדבריהם מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ומש"כ הכ"מ רפי"ז מאבות הטומאות ע"ש

שם המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור, ע' משנ"א לקמן פ"י מ"ז ושם במס' כלים פ"ט מ"ג

בתוי"ט ד"ה הממלא. ולא אמרינן שהשרץ היה תחילה בבור וטמא הכל כו', ע בתוי"ט וחידושי מהרי"ח ומשנ"א לקמן ספ"ט.