אור הישר (טהרות) קמג

כיון דכל דתקון רבנן יש לה כח תורה מקרא דלא תסור כדאמרינן בברכות י"ט ע"ב, ולהכי חל עלה שם טומאה לזה כמו של תורה. והרמב"ם רפי"ד מה' פרה פסק כתרווייהו בדין טומאה, ועמש"כ בחידושי לעדיות שם וע"ע במשנ"א נגעים פי"ג מ"ג ובבועז לעיל רפ"ה ושם בפרקין סי' י"ב וסי' י"ד ובאור שמח פי"ד ה"א מה' פרה ובמשנ"א לקמן פי"א מ"א ובבועז שם סי' ו' ובמשנ"א טהרות פ"ד מ"ח

מ"ד הטהור לחטאת שנגע בתנור בידו טמא וברגלו טהור כה"ג לעיל מ"ב וע' במשנ"א נגעים פי"ג מ"ח ובפרקין מ"ב ד"ה שנגע וד"ה בידו טמא

מ"ה היה עומד חוץ לתנור ופשט ידיו לחלון ונטל את הלנין והעבירו ע"ג התנור ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וכ' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל כבר ביארנו בפי"א ממס' שבת סברת ר"ע שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה וכפל סברתו הנה ואמר שאם העביר זה הלגין על התנור טמא הנה כאלו הונח שם כו', והנה בת' חו"י סי' קנ"ח הקשה על הרמב"ם במה שתלאן זב"ז הלא איסורא מטומאה לא ילפינן ונשאר בצ"ע ע"ש, ולעד"נ טפי להקשות עפ"מ שהתוס' בשבת ד"ד ע"א ד"ה אבל למטה, הניחו ליסוד דכל ענין קלוטה כמי שהונחה לר"ע הוא רק בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע אבל כשהחפץ בידו של העני או של בעה"ב לא שייך קלוטה ע"ש, והכא הלא אוחז הלגין בידו ומה מקום לאמר בזה קלוטה לד"ע ולתלות בדבריו דגבי שבת, וצ"ע כעת, וע"ע מש"כ בחידושי לזבחים צ"ג ע"א וע"ע בתוי"ט לקמן פי"ב מ"ד ובס' עמק הלכה סי' ח'

מ"ו לנין של חטאת שנגע בשל קדש ושל תרומה של חטאת טמא ושל קדש ושל תרומה טהורין. ע' בבועז דפרקין סוף סי' ב'

שם שניהם בשני ניירות שניהם טהורים של חטאת בנייר ושל תרומה בידו כו', ע' בתוי"ט ובתוס' רע"ק לכלים פ"ב מ"ה ובת' שיבת ציון סי' ט"ל וע"ע בנובי"ת חי"ד ס' ק"ה. פרק אחד עשר

מ"א צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה פסולה כו', ע' בתוס' ושאר מפרשים במה שהאריכו בחולין ד"ט ע"ב וע"ע בתוי"ט טהרות פ"ג מ"ח. בר"ב