אור הישר (טהרות) יד

מ"ט תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בי למודין ונותנו עליו והוא טהור נטמא וסילק את למודיו טהור כו'. ע' קרבן אהרן לספרא שמיני פרק יוד משנה ד'

מ"י חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין כו' וכ' הר"ש ומטהר ר"א משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים כו' ע"כ. ויל"ד טובא ל"ל להר"ש לתלות משנה זו בהא דלעיל, אטו אין מקום לחלות מחלוקת דר"א וחכמים דמשנתנו אף אם משנה דהתם לא היתה נשנית כלל, ומכש"כ דבעצם ל"ד לדעיל דהתם היתה הטפילה מרוחקת מן התנור, ולהכי נחשב התנור כשהוא לעצמו כשבור, משא"כ הכא דהטפילה מחברת ממש את חוליות התנור, כדמחלק בתוס' שאנץ לעדיות פ"ז מ"ז ע"ש, הרי מחלקותן מבוררת גם בזולת המשנה דלעיל. דר"א ממהר מפני הבדל החול שבין החוליות, וחכמים מטמאין משום חיבור הטיט בכל החוליות מכלל התנור

כן בלתי מובן לע"ד דברי רש"י בברכות י"ט ובב"מ נ"ט דשם משמע מדבריו, דאם רק היה נצרף תנור זה בכבשן אפילו כמו שהוא עם החול. ג"כ היה ר"א מטמא ושיטה כזו בלתי מבוררת לע"ד, אם יועיל צירוף הכבשן לעשות את התנור לכלי ע"י החוליות והטפילה אע"ג שהחול חוצץ בין החוליות. ובכ"ז צ"ע, וע' מש"כ בחידושי לעדיות פ"ז מ"ז

בר"ב ד"ה וזהו תנורו. ולבסוף מפני שהיה ר"א יחיד כנגד רבים נפסקה ההלכה כרבים כו', ע' בתוס' אנשי שם לקמן פט"ו מ"ב

מי"א תנור של אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק כו', ע' בהתורה והמצוה פ' שמיני סי' קס"א. פרק ששי

מ"א העושה שלשה פטפוטים בארץ וחברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמאה כו' העושה שתי אבנים כירה וחברם בטיט ממאה כו', ע' במשנה אחרונה לקמן פ"ז מ"ה ד"ה ולגרסת

מ"ב האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה, וכ' הר"ב דכתיב יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין