אור הישר (טהרות) קלז

מ"א שנים שהיו שומרים את השוקת נטמא אחד מהם כשרין מפני שהן ברשותו של שני כו', עשה אחד מהן מלאכה כשרים מפני שהן ברשותו של שני כו', הנה הרמב"ם הפריד בין הדבקים דסיפא דמשנתנו הא דמלאכה קבע בפ"ח ה"ב מה"פ. ורישא בדין טומאה קבע שם ספ"ט גבי מוסר מימיו לטמא שנישנית לעיל פ"ז מ"י. ושם פסק כחכמים וה"ג סתם מתניתין דהכא בע"כ דלא כר"א דהתם כמובן

והנה גבי דין מלאכה כ' הרמב"ם וז"ל חזר הראשון לשמור ועמד השני ועשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרון מלאכה כאחת עכ"ל, ולכאורה כל השומרין מאי בצו הכא. הלא הוא פתח בשנים שומרין וכמו במשנתנו, ובע"כ דהוא חדית בזה דאע"ג דענין השמירה כאן נוגע להיסח הדעת והיה ראוי שלא למסור לשנים כאחד, משום דקדירה דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא ופירש"י בב"ב כ"ד ע"ב דכ"א סומך על חבירו, ומשו"ה אשמעינן במשנה דגם שנים כשרים לשמירה זו, ועל זה הוסיף הרמב"ם ע"פ שיטתו בפיה"מ דלאו דוקא שנים אלא אפילו כמה שומרין כשרין אם רק לא עשו כולם כאחת מלאכה. וע' עירובין ד"ג סוף ע"א

מ"ב המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא וטמאוהו הרי הוא אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, כה"ג במשנה כלים פ"ח מ"ד. וע' בועז אהלות פי"ח סי' א' ולקמן פ"י סי' ח' וע"ע בר"ש כלים פ"ה מ"י ובמקואות ספ"ג ובבועז כלים פי"ח סי' ט'

בר"ב ד"ה נטמא. שאין מונין ראשון ושני בחטאת כו'. ע' בתפא"י לעיל פ"ג סי' ס"א

מ"ג השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר עיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים כו', ע' לעיל פ"ד מ"ד ובמפרשים שם ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים ק"ה ע"א ולב"ק ע"ז ע"א וע"ע בתוי"ט זבים פ"ה סמ"י

מ"ד האוכל מנבלת העוף הטהור כו', משנה זו נשנית הכא בשביל סיפא דמסיק הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני כו' שנשנו דוגמתן במשניות הסמוכות, אבל עיקר דינו עם כל הפרטים הן בריש טהרות ובספרא פ' אחרי פרק י"ב ובמק"א הארכתי בזה

מ"ה כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה נטמא משקין טימאן כו', ע' בר"ב ותוי"ט בפרקין לעיל מ"ב ובתפא"י לקמן מ"ו סי' ל"ג ובבועז שם סי' ג' וע"ע בתוי"ט ידים פ"ג מ"א.