אור הישר (טהרות) קלא

שם נטמאת אין מקדשין בה, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' כ"ד

שם לא יוסיף לתוכה מים מקודשים, גרסת הרמב"ם בפיה"מ אין אוספים לתוכה כו' וע' בתוי"ט ל לעיל בסמוך מ"ב ד"ה אם להוסיף

מ"ד שפופרת שחתכה לחטאת רא"א יטביל מיד ר' יהושע אומר יטמא ויטביל, ע' תוי"ט ל לעיל פ"ג מ"ז

שם הכל כשרים לקדש כו', וכ' הר"ש כל הטהורים כשרים להשליך האפר ע"ג המים כו' ע"כ, והנה לשון להשליך ודאי משמע תחילת נתינת האפר על המים אמנם רש"י ביבמות ע"ב ע"ב פי' שקידש שעירב אפר במים. וכן בערכין ד"ג ע"א כ' וז"ל לקדש לערב מים חיים באפר חטאת ע"ש, ובודאי כתב הכי משום סוגיא דסוטה ט"ז ע"ב ודתמורה י"ב ע"ב דרמז קראי אהדדי כתיב ונתן עליו אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא ומסקינן אליבא דרבנן אל כלי דוקא עליו לערבן ע"ש וכן מורה פשטות המשנה בתמורה י"ב ע"א אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר ופירש"י בשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכיך בעינן שיהו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים פסול כו' ע"ש והשתא מפירש"י בתמורה עם פירושו ביבמות ובערכין ברור דעתו דצריך שיתן האפר על המים ואם היפך פסול ועיקר הקידוש הוא תערובות האפר שעם המים אח"כ, וע' תוי"ט לעיל פ"ג מ"ב ולפ"ז סרה קושית התוס' ביומא מ"ג ע"א בד"ה הכל כשרין לקדש שכ' וז"ל פירש"י המים על האפר ובמס' פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים כו' ע"ש, דלפמש"כ בע"כ אין כוונת רש"י על המים בראשונה, שזהו ודאי שצריכה להיות בתוך הכלי ואח"כ האפר ואם היפך פסול כדפירש"י במשנה דתמורה שם, רק כוונתו על תערובות המים אחרי נתינת האפר כנ"ל

שם חוץ מחש"ו ר' יהודא מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס, ע' אור זרוע ח"ב סי' צ"ט ובבועז לעיל פ"ג סי' ו' ובמש"כ בחידושי ל לערכין ד"ג ע"א וע"ע בת' מבית מאיר ח"ב סי' א' ובתוי"ט לקמן פי"ב מ"י

בתוי"ט ד"ה לחטאת. וא"צ לאפר חטאת שיהיו כלי אבנים אחר שעבר עשייתה כו', ע' במשנ"א לקמן רפ"י

מ"ה בכל הכלים מקדשין כו', ע' תוי"ט אהלות פ"ה מ"ה ד"ה וכלי חרס ובמפרשי המשנה ריש פרקין וע"ע בתוי"ט לעיל פ"ג מ"א ד"ה ובית אבן.