אור הישר (טהרות) קטז

מזרח ממערב, דהא דאינה בחו"ל הוא מצד הגריעותא ומה שאינה בירושלים הוא מצד חשיבותה, לפמש"כ הרמב"ם בסוף ה' טומאת צרעת במצוה זו וזיל אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלה"ר משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שתותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו כו', וכ"כ נמי בחינוך מצוה קע"ז שאיננו דבר טבעי אבל הוא ענין מופתי ויש ליחס דבריהם למש"א בהוריות ד"י ע"א אקרא דונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא להם שנגעים באים עליהם ע"ש, והוא ששום אומה ולשון לא זכו שיזדמן להם ענין חוץ מדרך הטבע כהקדמה להזהירם ולזרזם מעבירה חמורה, והנה נס חשוב כזה כמו שמצא מקומו רק בישראל כמ"כ הוא מוגבל דוקא בבית ארץ אחוזתכם היא ארץ ישראל האחוזה לנו מהבטחת השי"ת אל האבות לזרעם אחריהם לירושה, וירשה אין לה הפסק כמש"א בב"ב קכ"ט ע"ב קל"ג ע"א ובר"ה י"ב ע"ב

ואף דקדושת ירושלים נמי אקרי נחלה ואין לה הפסק כדכתבו התוס' ביבמות פ"ב ע"ב ד"ה ירושה ע"ש, אולם בירושלים טעמא רבא אחרינא איכא בה דבמקום דלכל אחד מישראל יש בה קנין יש בו קנין החוזר מן הפרט אל הכלל, לפ"מ שכל אחד אגוד בו לקיום מצות התורה, כמו לעלות לרגל ואכילת קדשים קלים ומע"ש, ולפ"ז שפיר קרינן בירושלים ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצא אלו שאינן מיוחדין לו, ומה"ט גם בתי כנסיות ובתי מדרשות אינן מיטמאין בנגעים כדאמרינן ביומא י"ב ע"א וע"ש בתוד"ה הא דכרכים וד"ה במאי קמפלגי, ובב"ק פ"ב ע"ב ד"ה ואין מטמא שהביא התוי"ט כאן, וע"ע במה שהארכתי בחידושי למעילה י"ג ע"א וע"ע בירושלמי ערלה פ"א ה"ב ובת' שאילת דוד סי' ח' בהג"ה ובתוי"ט כלים פ"א מ"ז

מ"ה כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית כו', ע' דורות הראשונים ח"א המשנה ביסודה פ"ג

שם ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים ד"ר יהודא רש"א עסק הוא לפנוי כו', ע' מה שהאריך בזה במל"מ רפי"ד מטו"צ וע"ע במשנ"א לעיל פ"ח ד"ה נתכסו טהור.