אור הישר (טהרות) קיג

מ"ז קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים פושין מזה לזה שאלו את ר"א והרי הוא פספס יחיד אמר להן לא שמעתי כו', ע' קרבן אהרן לספרא פ' נגעים פרק ס"ז מ"ט ובתוי"ט לעיל פ"ט מ"ג ובבועז פ"ז סי' ד'

שם הפשיון הסמוך כל שהוא הרחוק כגריס והחוזר כגריס, ע' בתוי"ט לעיל פ"ד מ"ה

מ"ח השתי והערב מיטמאים בנגעים מיד ר' יהודא אומר השתי משישלק והערב מיד כו', בתו"כ פ' נגעים פרק י"ג מ"ז השמיט דעת ת"ק ולא הוזכר רק דעת ר' יהודא, וע"ע במשנה אהלות ספי"ג ובמפרשים שם

שם היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים ר' יהודא אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים, וכ' במשנה אחרונה דהמפרשים לא פירשו במאי פליגי, ולעד"נ דפליגי בסברא בעלמא, דר"י סבר דסתם חוטי שתי וערב הם שלמים. ובודאי כוונת הכתוב על חוטין כאלו. וממילא ממועטין חוטין קשורין, ורבנן סברי דגם הכתוב לא הקפיד אלא שיהיו ראוין למלאכת האריגה וכשהוא מופסק אינו ראוי למלאכתו, משא"כ כשהוא קשור הלא חיבורו מכשירו למלאכתו

אמנם לע"ד איכא למידק הלא כל טומאת שתי וערב הוא משום שעומדת לאריגה כדמוכח במשנתנו. ולפ"ז מה מקום לאמר דקשירת נימא מופסקת לא חשיבא עוד. הלא כל דין קושר דחשיב באבות מלאכות דשבת, אמרינן שם ע"ד ע"ב דאביי ורבא דאמרי תרווייהו. דהוא משום דאורגי יריעות המשכן שנפסקה להן נימא קושרין אותה. וכן התופר שתי תפירות פריך שם והא לא קיימא ואוקמינן והוא שקשרן ע"ש ומדוע יתבטל החוט ע"י הקשירה מחשיבת נימא לאריגה דוקא גבי נגעי בגדים וצ"ע, וע' במג"א ר"ס ט"ו ובבועז כלים פי"א סי' ט'

בר"ב ד"ה השתי משישלק. דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב מה בגד שנגמרה מלאכתו אף שו"ע משתגמר מלאכתן ות"ק סבר או בשתי הפסיק הענין. ע' במשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ד"ה העורות כבתים

מ"ט וכן שני דפי חלוק שנראה אה נגע באחד מהן הרי השני טהור בנפש המסכת ובשתי העומד הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד רש"א השתי אם היה רצוף מטמא, הנה המפרשים האריכו בפירוש משנתנו ובמלאכ"ש הוסיף לדייק על לשון מיד ע"ש, ולע"ד המעיין בלשון הרמב"ם בפיה"מ ובפי"ג ה"ט מטו"צ ובתוספתא פ"ה מ"י עם ביאור הגר"א שם, ימצא דמשנתנו תתפרש כמין חומר, היינו אם השני