אור הישר (נזיקין ב) צח

סכנה פטור אלא משום מלאכה שאצל"ג ועמש"כ בחידושי לעיל שם וצ"ע כעת

רש"י ד"ה פשר. כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין, ע' משך חכמה לפ' ראה בפסוק אשר יבחר

רש"י ד"ה ינאי איקלע לההיא אושפיזא, ולא גרסינן רבי ינאי דלאו אינש מעליא הוא שעשה כשפים, בתשובות הרשב"א סי' תי"ג הגרסא רבי ינאי

רש"י ד"ה שתיתא קמח טרוף במים. ע' רש"י ע"ז ל"ח ע"ב ד"ה שתיתאה ובברכות ל"ח ע"א ד"ה שתיתא ובמש"כ שם עה"ג

דף ס"ח ע"א ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להו דעתו ודעת אמו נטרפה האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כו', וקשה בשלמא עליו כעס מפני שאמר כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה, אבל מה עשתה לו אמו של הורקנוס שהזכירה לגנאי שנטרפה. ובע"כ משום דחליצת תפילין קודמת להדלקה, כמש"כ התוס' הכא, ובשבת ל"ה ע"ב סד"ה ר' יהודא הוכיחו כן מדרצה הורקנוס לחלוץ תפילין קודם הדלקה ומסתמא היה יודע שכך היו רגילין לעשות עכ"ל, ומזה הבין ר"א שאמו של הורקנוס רצתה להדליק את הנר ומשו"ה שלחה את בנה לחלוץ התפילין מאביו קודם כמנהגם. ולכן כעס על השליח והמשלחת ביחד, ואמר האיך מניחין כו' בלשון רבים מפני שהכעס היה על שניהם, ועפ"ז ניחא נמי מה שעלה ע"ד הורקנוס לאמר כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה, מפני שהיה לו ברור מאז מעולם שכן היה מנהגם להדליק את הנר אחרי חליצת התפילין, ועכשיו בשעה מאוחרת כזו שלא יניח לחלוץ תפיליו וזה מעכב ג"כ הדלקת נר של שבת חשב שיש בזה טריפת הדעת מחמת חליו

אולם עפ"ד התוס' קשה באמת על ר"א מדוע כעס עליהם, הלא הם הלכו לעשות כפי מה שהוא בעצמו הנהיג בביתו תמיד, ואם טענתו צודקת שיש למהר מניעת איסור סקילה ממניעת שבות, הלא לא עליהן טענתו רק על עצמו שהנהיג כן מעולם בביתו חליצת התפילין קודם ההדלקה, וצ"ל דאותו ע"ש מפני טרדת חליו נתאחר הזמן יותר הרבה מכפי הרגיל, להכי סבר ר"א דמעכשיו אין להתחשב עם המנהג המסודר, רק למהר ההדלקה כדי למנוע מאיסור סקילה, דהנחת תפילין בשעה זו היא רק איסור שבות, וע' ירושלמי שבת ספ"ב ובעמק יהושע סי' ד'

והא דהזכיר בכעסו רק שם אשתו ובנו ולא שאר בני הבית, הוכיח באוצר הגאונים למס' מו"ק דף ט"ו בשם רב האי גאון ז"ל מהך דהכא, דמוחרם סתם אין משמשו אלא אשתו ובניו, וע"ע בקונטרס עמק הברכה להרד"ל על פרקי דר"א

שם מנעל שע"ג האימום מהו אמר להן הוא טהור ופירש"י דר"א מטהר שעדיין לא נגמרה מלאכתו וחכ"א הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לסלקו מעל האימום כבר שם כלי עליו וטמא ע"כ, וקשה הלא משנה שלימה שנינו ר"פ כ"ו דכלים, דהיכא שהדיוט יכול להחזירם שם כלי עליו וטמא, ולפ"ד ר"א דהכא אמאי לא קבע מסדר המשנה דעת ר"א בזה, דאפילו היכא דהדיוט יכול להחזירו אבל כל זמן שלא הוחזר לאו כלי הוא וטהור, ובכלל קשה להבין מה מקום לפלוגתא דר"א וחכמים, במציאות פשוטה כזאת שכל אחד יכול לראות בחוש, ולהוכיח אם לפעולה זו נחוץ דוקא אומן או גם הדיוט יכול לעשותה וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לשבת דף קמ"א ע"ב ולמס' כלים פכ"ו מ"א ולירושלמי שקלים פ"א ה"א

רש"י ד"ה לחלוץ תפיליו של אביו, ע' בת' הריב"ש סי' קע"ג. רש"י ד"ה בנטיעת קשואים הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים, ע' תוס' מנחות ס"ה ריש ע"א ובת' הרשב"א סי' תי"ג ובאוצר הגאונים לחגיגה דף י"ד ע"ב בחלק התשובות ובכוזרי מאמר שני מ"ד

רש"י ד"ה מהו לפי. והנה הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי בתוכו עולמית לא שמיה קבול כו', עמש"כ עה"ג וע"ע נובי"ק חי"ד סי' צ"ו

תוד"ה לחלוץ תפילין. אע"ג דלא היה ר"א זז ממקום אחד קרי ליה איסור שבות כו', נפלאתי על הגאון בעל: טוב ירושלים לירושלמי שבת פ"ב ה"ז שהקשה שם ממש קושית התוס' דהכא ונשאר בצ"ע, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דכל שבות נגזרה על הכלל, ואע"ג דבפרט זה לא שייך החששא מ"מ נופלת הגזירה גם עליו. וה"נ לפ"מ דס"ל שבת לאו זמן תפילין ואסור להניחן שמא יצא בהן לרה"ר, אפ"ה חלה הגזירה גם על החולה שאינו יכול לזוז ממיטתו או למי שהוא חבוש בבית האסורים

ע"ב וכיון דעל שם סופו נהרג אפילו קטן נמי כו' א"ק וכי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש, ע' בת' מטה לוי סי' א' ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ו ה"ט מה' גירושין

שם דאמר רבה קטן אינו מוליד כו', והנה לקמן ק"ד סוף ע"א אמרינן העיר רבתי עם אמר רבה א"ר יוחנן שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהא להם בנים הרבה, ולפי המבואר הכא הלא ס"ל לרבה דקטן אינו מוליד כלל, וצ"ל דלהכי מסיק רש"י שם דלא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד כו' ע"ש, וע' במש"כ בחידושי לקמן שם וע"ע בס' בני אהובה פ"ב מה' אישות.