אור הישר (נזיקין ב) צז

תוד"ה הואיל. דוקא גבי חסמה משום דבדבורו קא עביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה ע"כ, הנה לפ"ז יל"ד בשבת קנ"ג ע"ב אהא דרבא קאמר דבמחמר לית בה מעשה משום דמנהיגה רק בדבור בעלמא כדפירש"י שם, הרי לפמש"כ התוס' הכא דאם ע"י הדבור נעשתה כל הפעולה אז נקראת הדבור בעצמו מעשה, ואין לאמר דרבא ס"ל כר"ל בב"מ ד"צ ע"ב דקלא לא הוי מעשה. דא"כ ליחשוב איהו גופיה ביבמות ל"ו ע"א פלוגתא דחסמה בקול והנהיגה בקול, דבזה נמי הלכתא כר"ל לגבי ר' יוחנן וצע"ק, ועמש"כ בחידושי לתמורה ד"ג ע"ב וע"ע בתומים סי' כ"ח סקט"ו

דף ס"ו ע"א אביו קילל אמו קילל ד"ר יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו, ע' בת' דברי ריבות סי' נ"ז ובטו"א למגילה ד"ב ע"ב ובת' הגרע"א סי' מ"ו

שם מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו כו', ע' תומים ר"ס כ"ז

תוד"ה עד שיפרט. הוה אמינא דלא יחרוש בשור וחמור כאחד אע"פ שאין קשורין, נ"ב ע' תוס' שבועות כ"ז ריש ע"ב

ע"ב והכתיב ומתו גם שניהם עד שיהו שניהן שוין שתיק רב אמר שמואל מ"ט שתיק רב ונימא ליה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו כתנאי כו', ולכאורה לפמש"כ התוס' בב"ב ס"ב ע"א דבדוכתי טובא אשכחן דשתיק משום דאודויי אודי ע"ש, א"כ י"ל דהכא שתיק משום דס"ל כר' יאשיה דקרא ומתו גם שניהם עד שיהו שניהן שוין, ואולי י"ל דהיכא דאיכא פלוגתא ליתא לכללא לאודויי אודי, וכן ליכא למימר דמשו"ה שתיק משום דלא אשגח ביה כדהביאו התוס' שם וע' ב"ק ד"כ ע"ב, דא"כ תקשה קושית הש"ס בחולין ט"ו ע"א משום דס"ל כר"י מאן דתנא ם כר"מ משתיק ליה

שם אמר רבא למעוטי מעשה חידודים ואידך מעשה חידודים לאו כלום הוא, בכעין זה רבא לטעמיה בסוטה כ"ו ע"ב דקאמר פרט לשקינא לה דרך אברים א"ל אביי פריצותא בעלמא ופריצותא מי אסר רחמנא, וע"ע בת' פמ"א ח"ג סי' ל"ו

שם באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר כו', ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' רי"ח

תוד"ה מאי לא. ומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא או מאב וחרש כו', ע' בס' החכמה דף י"ט ע"א ובתומים ר"ס כ"ז

תוד"ה עד שיהיו בסה"ד. וי"ל דלמפטר לגמרי א"א משום דדרשינן לגבי זוממין לעשות לאחיו ולא לאחותו, ע' ווי העמודים לס' יראים סי' רכ"ט וסי' ר"ל

דף ס"ז ע"א במשנה איך נניח את אלקינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים ע"כ, לכאורה יל"ד דבברייתא הלשון עכו"ם, במקום עצים ואבנים דמשנתנו, כן בענין הכמנת העדים נשתנה לשון הברייתא, דקאמר מדליקין לו את הנר כו' מאי דליתא במתניתין, ונראה דענין ההסתה דהכא איירי שהיא סמוכה לדרישתו אל העבודה, והיינו דקאמר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, ופירש"י לעיל ס"א ע"א אלך ואעבוד שמחוסר הליכה כו' ע"ש. הרי דההסתה מוגבלת בזמן עם העבודה. ומובן דגם המוסת מצוה עליו, למהר ולהוציא תיכף דבריו מלבו, ולברר באותו מעמד ע"פ עדים, ועפ"ז ניחא די"ל דהא דתני בברייתא ונעבוד עבודת כוכבים, פירושו אל הכוכבים ממש, ולפי שאינם ביום, בע"כ דעבודתם בלילה, ולהכי תני מדליקין לו את הנר כו', משא"כ במשנה איירי דההסתה היתה ביום, ולהכי נקט עצים ואבנים, וה"ה כדומה שאין ענינם עם עבודת לילה

שם אם חזרו בו הרי זה מוטב, ע' בס' חזקה רבה חי"ד הלכה כ"ד

שם האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד כו', ע' מהרי"ק סי' ק"ס

שם כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו, ע' פירש"י ובתומים סי' ע"ט סק"ו ובקצוה"ח סי' פ"א ס"ק י"ג

במשנה המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים כו', ע' בת' הרמ"א סי' ס"ז

ע"ב לר' יהודא נמי ליהוי אוב וידעוני שני כתובים הבכ"א כו'. ע' נובי"ת חא"ח סי' קכ"ה

שם למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה, ע' בת' ריב"ש סי' צ"ב

שם בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים, ע' משך חכמה פ' וארא בפסוק בלטיהם

שם כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה, ע' ברא"ש ובמה שהקשה עליו הרדב"ז בתשובותיו ח"ג סי' ת"ח ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג

רש"י ד"ה כהלכות שבת. וכן צד נחש במתעסק בו שלא ינשכו אותו מותר לכתחילה כו' ע"כ, הנה הכא משמע דאפילו בשאין רצין אחריו רק מפני החשש שמא ינשכו, והשתא לפ"מ דאמרינן הלכות כשפים כהלכות שבת, ולעיל ס"ה ע"א אמרינן דבשאין רצין אחריו אסור וע"ש רש"י ד"ה אסור. ואיך פירש"י הכא דמותר לכתחילה, ואין לאמר דהאי מתעסק בו שלא ישכנו מיירי בשרצין אחריו, דא"כ מאי קמ"ל דפקוח נפש דוחה שבת כדהקשו התוס' בשבת ד"ג ע"א בד"ה בר מהני תלת ומשו"ה כתבו התוס' שם דצד נחש לאו משום