אור הישר (נזיקין ב) צה

עסיק, כמו צידת צבי דלעצמה חייב משום צידה והיכא דנועל את ביתו לשומרו דשמירת הבית היא היתר גמור ולהכי אף אם נצוד הצבי מאליו שם מותר לכתחילה: וכן מפיס מורסא דאם היה עושה כן לעשות לה פה היה חייב משום פותח פתח אבל אם עשה כן להוציא ממנה לחה פטור לפמש"כ התוס' בשבת ד"ג ע"א ד"ה בר מהני תלת דמשום צערא שרי ליה וכ"כ התוס' בכ"מ, והטעם דלא מצינו שהתורה יניח איסור להנצל מן הצער, וכה"ג כ' התוס' בשבת ק"ז ע"ב בד"ה הצד את הפרעוש דר' יהושע פוטר דהוא פטור אבל אסור אפ"ה אם נושך האדם מותר ליקחנו ולהשליכו מעליו דמשום צער שרי אבל אם הוא על סרבלו מבחוץ אסור ליטלו רק יכול להפילו מעליו וע' בשו"ע סי' שט"ז ס"ט ובביאור הגר"א שם ובת' חו"י סי' קס"ד וסי' קצ"א, וכן בצידת נחש כ' התוס' בשבת ד"ג שם בדליכא סכנה רק משום צערא שרו ליה ועמש"כ בחידושי לעדיות פ"ב

ואע"ג דהנך כולהו הן מלאכת איסור למטרת היתר מ"מ איצטריך ליה לשמואל למחשבינהו לכולהו דחדא מאידך לא אתיא דמפיס מורסא אפשר דמותר משום דהלחה מצערו ודמי לפרעוש העוקצו דמותר להשליך ממנו, אבל צידת נחש דרק ירא שמא ינשכנו בספק הרחוק, דאילו בספק סכנה קרובה לא היה צריך שמואל לאשמעינן ומשו"ה ה"א דאסור, דבאמת משו"ה קאמר ריב"ז שם קכ"א במשנה חוששני לו מחטאת כיון דלא היה עקרב רץ אחריו, ואפ"ה הכריע שמואל דפטו"מ כת"ק שם דשרי, ומפיס מירסא לא הוה ידעינן מצד נחש דהתם עכ"פ על צד הרחוק יוכל לבא גם לידי. סכנה משא"כ במפיס מורסא, ובשניהם כאחד הלא עסוק להנצל מן הצער משא"כ צידת צבי והיתר דנעילת הבית ונמצא צבי שמור בתוכו דמותר משום דשמירה בשבת לא אסרה תורה משא"כ בהנך תרתי שהוא עסוק במלאכה גמורה כנלע"ד

תוד"ה רישא. כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין ונתכוין לשוחטה ונמצאת אחרת והיא של קדשים כו', ע' אור שמח פ"א ה"ח מה' שבת

בא"ד וכה"ג אפילו צריך למחובר ונתכוין לחותכו ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה מלאכת מחשבת, ע' מהרש"א ובת' הגרע"א סי' ח' ובת' מנחת ברוך סי' ט' יוד י"א

בא"ד מיהו קשה לוקמה בשאר מצות כמו בנרבע לזכור ולבהמה כו'. ע' במהרש"א ובווי העמודים לס' יראים סי' רל"א

תוד"ה להגביה. וי"ל דה"ק. בשבת פטור אע"פ שנהנה משום מלאכת מחשבת, ע' בת' עונג יו"ט סי' כ"א וסי' ל"א

דף ס"ג ע"א והאמר אביי שלש השתחואות בעכו"ם למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק כו', ע' בס' מעין החכמה דף יוד ע"א

שם קמ"ל דאיתקושי איתקוש דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו, ע' משך חכמה לפ' תשא בפסוק עשו להם עגל מסכה

שם ואין לוקין על לאו שבכללות דתניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בל"ת ת"ל לא תאכלו על הדם כו'. ע' סה"מ שרש ט' וברמב"ן שם

שם ד"א לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק, ע' משך חכמה פ' קדושים בפסוק לא תאכלו על הדם

שם מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם ע' בת' הרשב"א סי' רמ"ז

רש"י ד"ה אלמלא. דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בדבר אחר, ע' נובי"ת חי"ד סי' קמ"ח

תוד"ה אלא. פ"ה דגבי חטאת כתיב ועשה אחת ולא דק דבפ"ק דכריתות מייתי אידך קרא דתנן לעושה בשגגה יצא מגדף, עמש"כ בישוב קושיתם בס' לפלגות ראובן ח"ו דף ס"ד ע"ב

תוד"ה כל המשתף ש"ש. ל"ד להא דכתיב חרב לה' ולגדעון כו', הא דלא הביאו קרא דויאמינו בד' ובמשה עבדו, וגם בך יאמינו לעולם דזהו לא דברו העם רק הכתוב מספר כך, והתוס' הביאו מה שהעם דברו ובכ"ז לא נחשב למשתף ש"ש וד"א

תוד"ה משום. ועוד תימא הא בן סו"מ לוקה כו' וכיון דגלי רחמנא אהאי לאו דלקי הו"ל למימר בכל דוכתי דלקי לכל הפחות היכא דאין יכול לבא לידי חיוב מיתה, ע' מה שתירץ בזה באור שמח פ"ז ה"א מה' ממרים

ע"ב לא ישמע על פיך אזהרה למסית ולמדיח מסית בהדיא כתיב ביה וכל ישראל ישמעו ויראו כו', ע' רמב"ן לסה"מ שרש חמישי ובמעין החכמה דף י"ב ע"א ובגבורת ארי למכות ד"ה ע"א

שם אר"נ כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעכו"ם דשריא דכתיב כרע בל קרס נבוא וגו', ולכאורה מדוע לא הביאו מעשה רב במלכים א' י"ח דכתיב ויהתל בהם אליהו וגו', ואפשר דהתם היה בשעת הויכוח לנחול את נזר הנצחון בהעמדת אמונה ודת קדשנו, והכא להתיר ליצנותא בעלמא

שם והעוים עשו את נבחן, לפנינו במלכים ב' י"ז ל"א כתיב והעוים עשו נבחז בזיי"ן וע"ש ברד"ק: וע' שבת נ"ה ע"ב תוד"ה מעבירם ובגליון הש"ס שם שציין מכמה וכמה מקומות דהמסורת שלנו מחולק עם הש"ס

תוד"ה שלא. דעיקר מילתא דכולהו מלא תזכירו נפקא, ע' מעין החכמה דף כ"א ע"ב

דף ס"ד ע"א בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא כו', ע' יערות דבש ח"א דף מ"ח ע"ב.