אור הישר (נזיקין ב) צד

לגופה כדאמר בחגיגה ד"י ועי' תוס' שבת ע"ה ע"א ד"ה טפי ובפסחים מ"ז ע"ב ד"ה כתישה

מל"מ דחייב בשבת הוא דוקא על דבר תיקון אבל לא במקלקל כדפירש"י בפ' הנחנקין פ"ד סוף ע"ב וע"ש תוד"ה מאן ובשבת ע"ה ע"א ד"ה מתעסק ובתוס' כתובות ד"ה סוף ע"ב ובבכורות כ"ד ע"ב ד"ה והיינו

ולפי הנ"ל נמצא דבתיבות מלאכת מחשבת כלולים אומנות, נתקיימה מחשבתו וניחא ליה, כוונה, צריכה לגופה, תיקון, והמדרגה האחרונה היא הקלקול דכל המקלקלין פטורין אבל פטור זה הוא פטור אבל אסור

וע"פ יסודות אלו נבנה לנו הבנת הסוגיא בחגיגה ד"י, דאהא דתנן התם הלכות שבת הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות פריך בגמרא הלכות שבת מכתב כתיבין ומשני ל"צ לכדר' אבא דאמר החופר גומא בשבת וא"צ אלא לעפרה פטור עליה ופריך כמאן כר"ש דאמר משאצל"ג פטור עליה ומשני אפילו תימא לר' יהודא התם מתקן הכא מקלקל מאי כהררין התלויין בשערה מלאכת מחשבת אסרה תורה ומל"מ לא כתיבא, ולכאורה קשה איך מרומזים כל המון הלכות שבת בהא שמעתא פרטית דר' אבא דחופר גומא, ואי משום משאצל"ג מדוע בחר דוקא בהלכה זו, ומשמע דרש"י ותוס' הרגישו בזה ומש"ה כתבו אהא דר' אבא כגון זה וה"ה לשאר מקלקלין כו' ע"ש, אבל אכתי צריך פירוש לפירושם, אולם לפי הנ"ל ניחא דהמקשן סבר דגם על הני דכתיבן בהדיא קאמר שהן מקרא מועט ומשו"ה פריך מכתב כתיבן ופירש"י טובא אזהרות כתיבא בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתניתין ומשני דלא איירי התנא בהני דכתיבן אלא ל"צ לכדר"א דאמר החופר גומא כו' ופריך כמאן כר"ש דאמר משאצל"ג פטור עליה, פי' אם נחת התנא רק להכי הלא אתי מתניתין רק אליבא דר"ש ומשני אפילו תימא ר"י התם מתקן הכא מקלקל ובמקלקל ס"ל לכו"ע דפטור, והאי פטור הוא פטור אבל אסור מדרבנן, ומלאכה זו היא המדרגה האחרונה בין לר"י בין לר"ש הכוללת את כל המדרגות שלפניה ופריך מאי כהררים התלויין בשערה דקתני במשנתנו ופירש"י דמשמע שיש קצת רמז מן התורה ללמוד זה ומהו הרמז, ובזה כייל רש"י בכוונת המקשן שני דברים, ראשונה מי יימר דגם איסור כזה נוכל ללמוד, ועוד היכן הוא הרמז, ומשני מלאכת מחשבת אסרה תורה ובהאי דינא דר' אבא לא נתכוין לה לבנין זה ולפיכך פטור, וממילא פטור אבל אסור הוא ככל פטורי דשבת, והרמז בזה, דמלאכת מחשבת לא כתיבא גבי שבת רק במשכן אלא לפי שסמך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מל"מ לשבת, ובודאי דאין זה יותר מרמז, ובכ"ז כל הלכות. שבת תלויין בזה והיינו הררין תלויין בשערה

ואין להקשות התינח לר"ש דדריש סמוכין אבל בחגיגה שם הלא קאמר אפילו תימא ר' יהודה ואיהו הא לא דריש סמוכין דפ' ויקהל, די"ל דאיהו בע"כ יליף כל הל"ט אבות מלאכות ממלאכה מלאכתו מלאכת שבתורה שהן ארבעים חסר אחת כדאמרינן בשבת מ"ט ע"ב, וכל המלאכות הן לתיקון ולא לקלקול ולהכי במקלקל מודה ר"י דפטור, ומכש"כ בהא דר' אבא דהקלקול היה במשאצל"ג כדפירש"י דמקלקל חצירו, אבל מדרבנן הלא ר"י לשיטתו דגם משאצל"ג חייב וגם דבר שאין מתכוין אסור לדידיה מדרבנן וע' מל"מ פ"א ה"ה מה' שבת. וממילא בהא דחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אבל אסור גם אליבא דר' יהודא

עוד אפ"ל דהא דקאמר בחגיגה אפילו תימא ר' יהודא הוא רק בנוגע לדר' אבא דפטור אבל אסור מדרבנן ולפ"מ דבמשאצל"ג ס"ל לר"י דחייב כנ"ל, אולם בהא דמסיק מלאכת מחשבת אסרה תורה זהו ודאי דלא כר"י כיון דכל עצמה של הילפותא חיא מדסמיך פרשת שבת לפרשת המשכן ואיהו הלא לא דריש סמוכין כדאמרינן בברכות כ"א ע"ב ובכ"מ, והא דאוסר דשא"מ ומחייב במשצל"ג הוא מדאזיל בתר הפעולה ולא אחר מחשבת הפועל וכה"ג כ' התוס' במ"ק ד"ב ע"ב בד"ה קא מרפויי ועמש"כ בחידושי לב"ק ד"ב ע"א

ועפ"ז מובן ג"כ בשבת קל"ג ע"א הא דאיצטריך קרא לר' יהודא בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול, דאי לאו קרא ה"א דאע"ג דדבר שאין מתכוין הוא אפ"ה אסור לר"י כדתלי הש"ס שם וביומא ל"ד ע"ב זב"ז, וכן דשא"מ דגבי כלאים בשבת כ"ט ונזיר חופף ומפספס אבל לא סורק דנזיר מ"ב ע"ב דתלי הש"ס בדשא"מ דגבי שבת וע' תוס' כתובות ד"ו ריש ע"א, ובע"כ הטעם בכולם לדידיה משום דאזיל בתר הפעולה

ואחרי ההנחות הנ"ל נהיר וצהיר לן מאי דחדית שמואל בשבת ד"ג ובס"פ האורג כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר צידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא, דלכאורה מדוע בחר לו מכל משא"צ בש"ס דוקא הני תלת, אולם לפ"מ שבררנו דמשאצל"ג וגם מקלקל כההיא דחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור אבל אסור בין לר"י בין לר"ש כנ"ל, על זה בא שמואל להוסיף עוד מדרגה מאוחרת מחופר גומא כו', היינו שהיא מלאכה שאצל"ג ומתקן ג"כ ואפ"ה מותרת היא נמי לכתחילה, וממין זה לא מצא מהנך דמפורשין במשנה רק הני תלתא מפיס מורסא וצידת צבי וצידת נחש, ומשום דהנך תלתא אינן דומין כלל למשאצל"ג דבכל הש"ס, דהתם בין המלאכה שהוא עושה ובין שאינו עושה בשבילה כל אחת בפ"ע היא מלאכה האסורה לעצמה, משא"כ בהנך תלתא אף דלעצמה אסורה מ"מ כשנעשית למטרות אלו הן מותרות לכתחילה דבהיתירא קא