אור הישר (נזיקין ב) צג

ע' שאילתות בפ' אמור סי' ק"י ובמפרשים שם ומה שהאריך בזה בס' מחנה דוד סי' ל"ז

שם אר"ל ש"מ אף אני כמהו כשר בד"מ ובד"נ ומעלה הוא דעבוד רבנן והכא כיון דלא אפשר אוקמוה רבנן אדאורייתא, ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' א'

תוד"ה חקים. וי"ל דנהי דלא דרשי רבנן למינהו גבי ב"נ משום דלא כתיב בציווי דאדם גבי ישראל דרשינן כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ל"ו ובס' חזון איש ר"ה כלאים ובהעמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' צ"ט אות ג'

תוד"ה חוקותי דהשתא. מ"ט מסתבר דבכל התורה איירי דמסיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, עי' משך חכמה פ' אחרי בפסוק וחי בהם

ע"ב במשנה העובד עכו"ם אחד העובד ואחד המזבח כו' ואחד המשתחוה כו', ע' בדרשות הר"ן דרוש ד' ובמש"כ בחידושי לעיל ל"ח ע"ב

שם אבל המגפף והמנשק כו' עובר בל"ת הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת, הא דלא עריב להו בחד בבא ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ו

שם לפי שיצתה זביחה לידון בעבודת פנים מנין לרבות השתחואה כו', הנה הכא מוכח להדיא דהשתחואה לא הוי עבודת פנים. ועי' בק"ע לירושלמי שבת פ"ז ה"ב בד"ה ופרט בעבודת גבוה ובספר ניר שם

שם מנין לרבות השתחואה ת"ל וילך ויעבוד כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובמה"פ שם ובת' עין יצחק חי"ד סי' ט"ו אות ז'

רש"י ד"ה והמקבלו עליו באלוה ואפילו אמירה בעלמא כו', ע' משך חכמה לפ' צו בפסוק ויחגור אותו באבנט

רש"י ד"ה הפוער עצמו. וזהו עבודתו וחייב עליו מיתה, ע' בת' הריב"ש סי' ק"י

רש"י ד"ה ולחשוב נמי ולש זורק. דבשלמא מקבל ומוליך כו' ע"כ. וכן היתה הגרסא ברש"י לפני התוס' ביומא ס"ג סוף ע"ב, ובמל"מ פ"ג מה' עכו"ם נזדמנה לו גרסא מוטעת ברש"י

, דף ס"א ע"א עד כאן לא קא שרי ר"ל אלא ן בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדה בסייף, ע' תוס' חולין ל"ט ריש ע"א ובת' מהרי"ק סי' ק"ס ובס' נתיב מאיר פ"ז הט"ו מה' עכו"ם

תוד"ה מנין. אבל אזהרה לזובח שלא כדרכה מנ"ל כו' וי"ל דזובח לאלהים לעונש ולא יזבחו לאזהרה, ע' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב ובספר ניר שם וע"ע במעין החכמה דף ט' ע"ב

תוד"ה האומר אעבוד. אלא היינו טעמא דמקבלו עליו באלוה. ע' מנחת חינוך מצוה תס"ב

ע"ב איתיביה אביי מי שאני בין ניסת דרבים לניסת דיחיד והתניא כו', ע' אור שמח פ"ד ה"א מה' עכו"ם

שם האי שגגת מעשה דעכו"ם ה"ד אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים כו', ע' תשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ט

רש"י ד"ה מאהבה ומיראה. מאהבת אדם ומיראת אדם כו', וכן פי' הראב"ד בפ"ג ה"ו מה' עכו"ם ולא כפי' הרמב"ם שם וע' בת' הריב"ש סי' ק"י

רש"י ד"ה חייב. ובשוגג דכסבור מותר לעשות כן חייב בחטאת ע"כ, וכן פירש"י נמי לקמן ס"ב ריש ע"א בד"ה אלא לאו דמיירי באומר מותר, וע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' י"ג

דף ס"ב ע"א תוד"ה ורבא. ובריש הגולין דממעט רבא מבשגגה פרט לאומר מותר התם גריס רבה ע' שבת ס"ח ע"ב תוד"ה אבל תינוק ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' ס"א ובברכת הזבח למנחות מ"ט ע"א ובמה"פ לירושלמי ב"ק פ"א ה"א ד"ה ותני ר"ח ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ח ע"ב

ע"ב וכדר"נ אמר שמואל דאמר המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה, הארכתי בזה בחידושי לכריתות י"ט ע"ב

שם המתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה. הנה חוט השני של מלאכת מחשבת אשר עליו מרוכזות כל הלכות שבת לפרטיהן חלש מאד. דתיבות אלו אינן כתובות במלאכת שבת רק במשכן כתיב לעשות בכל מלאכת מחשבת, אלא משום דסמיך בפ' ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת כדפירש"י בחגיגה ד"י ריש ע"ב, ועפ"ז קרי להלכות שבת במשנה שם הררים התלויין בשערה, אולם מה רבו פארותיו אם אך נעשתה במלאכת מחשבת, דבתנאי זה המיוחד תלוים הרבה תנאים ומרוכזים כולם כאחד בכל דיני שבת להלכותיהן, דעל מל"מ דהכא פירש"י שחשב לעשות זאת, וכן פירש"י נמי בכריתות י"ט ע"ב שחשב ונתכוין למלאכה זו עצמה, וע' ברש"י ב"ק כ"ו ע"ב ובשבת ד"ה ע"ב ובתוס' שם י"א ע"א ד"ה שמא מ"א ע"ב ד"ה מיחם ע"ב ע"ב ד"ה נתכוין וביומא ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ ובשבועות י"ט ע"א ד"ה פרט וברש"י זבחים ס"פ ב"ש וברמב"ם ומפרשיו פ"א מה' שבת

מל"מ דאסרה תורה צריכה להיות מלאכת אומנות כדפירש"י בביצה י"ג סוף ע"ב, כן צריכה להיות נתקיימה מחשבתו וניחא ליה כדפירש"י בב"ק ד"ס ע"א, וה"נ אמרינן בשבת ע"ה ע"ב צובע במאי ניחא ליה ניחא דלתווסי בית השחיטה דמא כי היכי דלחזיוה אינשי וליתו ליזבני מיניה וע"ש ק"ג ע"א תוד"ה לא צריכא ובתויו"ט שם פ"ז מ"ב ובברכת הזבח וצאן קדשים ופנים מאירות וחק נתן לזבחים ס"פ כל התדיר, כן צריכה המלאכה להיות