אור הישר (נזיקין ב) צב

דף נ"ט ע"א והא דינין קום עשה הוא וקא חשיב קום עשה ושב ואל תעשה נינהו, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' בראשית סי' ב' אות ג'

שם עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה כו', ע' בת' הרמב"ם הנדפס בשנת תרצ"ד סי' שס"ד

שם התם בשבע מצות דידהו, ע' מהרש"א ליבמות ס"ב ע"א ובפרדס דוד ר"פ בראשית

שם ת"ר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי ר' חנינא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי כו', הנה לעיל ד"ד ע"א ובר"פ המוציא יין האריכו התוס' אי דם חשיב כבשר מן התורה, ומהכא משמע דדם לא הוי כבשר. וע' מה שהאריך בזה הגאון מהר"י חיות ז"ל בספרו שדה יצחק סי' ל"ח

שם ולא והרי יפת תואר התם משום דלאו בני כיבוש נינהו, ע' חולין ל"ג ע"א תוד"ה אחד נכרי ובלח"מ פ"ט הי"ג מה' מלכים ובמשך חכמה לפ' ראה בפסוק ולא תאכל הנפש ובאבני מלואים סי' ט"ז סק"ג

שם והרי פחות מש"פ כו', הנה איסור זה לישראל בישראל הוא רק מדרבנן כדפירש"י לעיל נ"ז ע"א ד"ה צערא בשעתיה ועמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה ומשני קום עשה ושב ואל תעשה הוא קום עשה משפט ושב ואל תעשה עול כו', ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים

רש"י ד"ה האדם. ר"מ לית ליה אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם ור"ש הוא דדריש לה במס' יבמות ע"כ, והנה במנחות ע"ג ע"ב ובש"מ תניא איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל והקשו שו שם בתוס' תיפ"ל מדכתיב גבי בעלי מומין ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו ע"ש, והשתא לפירש"י דלר"מ לא יצא עכו"ם מכלל אדם בלשון הכתוב. א"כ ל"ל הני קראי תיפ"ל מדכתיב ר"פ קרבנות אדם כי יקריב, ובכלל אדם נכלל גם עכו"ם, וי"ל דהתם בע"כ קאי רק על ישראל דהא כתיב אדם כי יקריב מכם, ואע"ג דהדי מכם איצטריך להוציא את המומר כדאמרינן בחולין ד"ה ע"א, אבל ע"כ מומר זה הוא ישראל מומר, ובהכרח דכולה קרא איירי בישראל דוקא

רש"י ד"ה ורבנן ההוא. ובכריתות מפרש איזהו דם הקזה שהנפש יוצאה בו מטיפה המשחרת ואילך כו' ע"כ, וקשה הלא זהו דעת ר"ל ואיך מפרש כוותיה נגד ר' יוחנן דס"ל שם כל זמן שמקלח, וכן הרמב"ם בפ"ו ה"ג ממא"ס פסק כר' יוחנן וצ"ע כעת

תוד"ה אלא האדם. וה"ר משולם פי' דוקא גבי פורענות קרא אותם אדם כו' והכי איתא במדרש ויכולו מה אקוב לא קבה אל שלא הזכיר שמו על פורענות אדם כי יהיה בעור בשרו. נגע צרעת כי תהיה באדם כו' ע"כ. וקשה הלא לאו דוקא בשם אדם נשתמש קרא בפורעניות אלו כי אם גם בשם איש וזה ודאי נופל גם על ישראל, כמו בפ' תזריע איש צרוע הוא ובפ' מצורע איש איש כי יהיה זב מבשרו, ושם איש מוסב גם על נכרים וע' נזיר ר"פ הכותים וצ"ע כעת

תוד"ה ורבנן. בפ' גה"נ מוקי לה דאבר מן החי נוהג בין בטמאים בין בטהורים כו'. ע' בת' הגרע"א ס"ס קע"ז

תוד"ה ליכא מידעם. ועל העוברים דעכו"ם חייב וישראל פטור אע"ג דפטור מ"מ לא שרי, ע' משך חכמה ר"פ ויקהל וע"ע נובי"ת חח"מ סי' נ"ט

ע"ב והרי מילה שנאמרה לב"נ דכתיב ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני כו', ע' בס' מעין החכמה בתחילתו

שם הרי פריה ורביה שנאמרה דכתיב ואתם פרו ורבו ונשנית בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לישראל נאמרה ולא לבני נח. הנה בזה נלע"ד לתרץ קושית התוס' בגיטין מ"א ע"ב ונשנית בחגיגה ד"ב ע"ב, שהקשו אהא דתנן והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה כו', מדוע לא נקט קרא דפרו ורבו ע"ש, ולפי המבואר הכא ניחא, דהא קרא לישראל נאמרה ולא לבני: נח. והתם הלא איירי בעבד כנעני, ובדידיה שייך עכ"פ קרא דלשבת יצרה, ועי' יבמות ס"ב ע"א תוד"ה בני ובמש"כ בחידושי למגילה כ"ז ע"א וע"ע מה שהאריך בזה המהרש"א ומש"כ בס' סגלת ישראל לפ' בראשית ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ה אות ב'

שם אדה"ר לא הותר לו בשר' לאכילה כו' וכשבאו ב"נ התיר להם כו', עמש"כ בחידושי למנחות ד"ה ע"ב

שם ת"ש ובכל חיה הרומשת. על הארץ ההוא לאתויי נחש הוא דאתא, ע' תוס' פסחים כ"ד ריש ע"ב ובס' תולדות חנוך. לפ' בראשית בפסוק ובכל חיה הרומשת

שם אדה"ר מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר כו', עי' יערות דבש דף ע"ג

רש"י ד"ה בני קטורה אותם ששה לבדם ולא זרעם ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים ובשאג"א סי' מ"ט ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' מ"ב

תוד"ה והא פו"ר. תימה מנלן דלא נאמרה לב"נ ואי משום דלא חשיב לה בהדי שבע מצות כו', ע' במל"מ שם

דף ס' ע"א ומה עגלון מלך מואב שהוא עכו"ם ולא ידע אלא בכינוי. עמך ישראל ושם המפורש עאכו"כ, ע' אור שמח פ"ב ה"ז מה' עכו"ם

שם ת"ר אחד השומע ואחד שומע מפי שומע חייב לקרוע והעדים אין חייבין לקרוע כו',