אור הישר (נזיקין ב) צא

שם והתניא בא על נערה המאורסה נידון בסקילה על אשת איש נדון בחנק ואי בדינא דידהו סייף הוא כו', ע' אור שמח פ"ג ה"ו מה' א"ב ובגבורת ארי ליומא ס"ו ע"ב

שם בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן, ע' בת' הריב"ש סי' ו' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות יוד

רש"י ד"ה אף על העוברין. ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' נדה תינוק בן יום אחר ההורגו חייב היכא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל ע"כ, וכה"ד הרמב"ם בפ"ב ה"ו מה' רוצח, וע"ל פ"ד ע"ב רש"י ד"ה אפילו נפלים ובמש"כ בחידושי שם ולנדה מ"ד ע"ב

תוד"ה לנערה, ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור כו' ע"כ, ובזה מתורץ קושית התוס' בב"ב קמ"א ע"א למ"ד דבת היה לאברהם ובכל שמה אמאי לא השיאה ליצחק, כמש"כ שם בשער התירוצים, ואילה"ק לפ"ז איך נשא שמעון את דינה אחותו כדפירש"י בפ' ויגש מ"ו יוד, די"ל דהתם בע"כ נשבע לה שישאנה משום שלא רצתה לצאת מבית שכם מפני הבושה, וע' ברבותינו בעלי התוס' על התורה בשם ריב"א, וע"פ מש"כ שם ר"ע מברטנורא דשבועת שמעון לא היתה שישאנה אלא שישיאנה כלומר לאחרים והשיאה לאחד מבניו ע"ש, אמנם גם שם קשה הרי לבנו של שמעון היא דודתו ועתידה תורה לאסור

וכן נשא עמרם את יוכבד דודתו שעתידה תורה לאסור וע' לקמן נ"ח ע"ב ובפסחים קי"ט ע"ב וברש"י ויקרא כ' י"ז ובמהרש"א לב"ב דף ק"כ ע"א, אולם גבי עמרם שנשא יוכבד כ' בביאור הרד"ל לפדר"א פמ"ח אות י"א שנשאה ע"פ הדבור ע"ש וצ"ע

דף נ"ח ע"א נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת לכתחילה לא יכנוס מתה אשתו מותר בחמותו וא"ד אסור בחמותו, ע' בת' הגרע"א סי' קכ"א ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' ד' ה'

שם דתניא על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר"א אומר מל אביו אחות אביו כו' ר"ע אומר אביו אשת אביו כו', והנה בפמ"ג שער התערובות חקר אי מדין התורה אזלינן בתר רובא בבני נח דדילמא לא נאמר האי דינא רק לישראל, וכ' בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' מ"ב דמהא דבסוגיין איכא למיפשט, דר"א ור"ע דלא משכחת לא אחות אביו ולא אשת אביו דדילמא לאו אביו הוא ובע"כ משום דרוב בעילות אחר הבעל ודחי די"ל דלחומרא אזלינן בת"ר בב"נ ומחזקינן לאביו דלא עדיף ב"נ מישראל שנהרג ע"פ רוב גם ב"נ נהרג כו' ע"ש

ולכאורה ע"פ דרכו גופה נראה להביא ראיה דאפילו במקום דליכא חומרא גביה ואדרבה הוא לטובתו בכ"ז אזלינן בב"נ בת"ר. לפ"מ דאמרינן בקידושין י"ז ע"ב דעכו"ם יורש את אביו דבר תורה וילפינן לה מקרא ולא אמרינן דילמא לאו אביו הוא ובע"כ משום דרוב בעילות אחר הבעל ומשו"ה מפקינן מישראל המחזיק בנכסי אביו של עכו"ם להחזירו לבנו, וא"ל דהתם הוא משום מיגו דאילו בעי למיתביה ליה במתנה מי לא יהיב ליה, דז"א ראשונה כיון דיליף מקרא מזה גופה ראיה היא דליכא למימר דהוא מטעם מיגו דא"כ ל"ל קרא, ועוד דסתמא דמילתא משמע אפילו בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דליכא בזה האי מיגו כדאמרינן בב"ב קכ"ז ע"ב ואפ"ה שייך לבנו מדין תורה

גם זה אין לאמר דבכל המקומות דאיירי בכעין זה בב"נ לאו משום לתא דרובא אתינן עלה אלא מטעם חזקת המחזיק, היינו דדין כזה גזרה תורה דאם עכו"ם החזיק לחבירו בבנו נחשב כבנו לכל דבר מטעם חזקת המחזיק. דוגמת מלקין סוקלין ושורפין על החזקות דקידושין ד"פ ע"א, דהתם נמי לא ידעינן בבירור רק שכן הוחזקו, ולפ"ז גם ראיית הנוב"י מהא דבסוגיין נמי ליתא, אבל לפי האמת משמע דבע"כ סברא זו אינה דאל"ה גבי ישראל נמי נימא הכי, ואיך מייתי הש"ס ראיה בחולין י"א ע"ב ממכה אביו ואמו דאזלינן בת"ר דרוב בעילות אחר הבעל

תוד"ה נשא. משמע דלא הוי טעמא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא משום דילמא אתי לאחלופי בישראל כו'. וכן מסקו התוס' ביבמות כ"ב ע"א ושם צ"ז ע"ב, וע"ש בכתונת פסים על הנמו"י פרק נושאין על האנוסה

ע"ב ת"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסורה, ע' פרשת דרכים ח"א דרוש א'

שם רב הונא קץ ידא כו', ע' בת' הריב"ש סי' רנ"א

שם עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו כו', ע' אפיקי יהודא דרוש כ"ז

שם כי קא חשיב שב ואל תעשה קום עשה לא קא חשיב, ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים

רש"י ד"ה רביתא דפלניא ילדתו של פלוני עבד, משמע דרש"י גריס רביתא ברי"ש, אבל הרמב"ם פ"ט ה"ח מה' מלכים גריס בדלי"ת דבית עבד פלוני. כדהעיר בלח"מ שם, ובת' הריב"ש סי' שצ"ח הגרסא כדהכא ברי"ש

רש"י ד"ה שלא כדרכה אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר כו', וכן פירש"י נמי לקמן ס"ו ע"ב ד"ה למעוטי מעשה חידודין ועמש"כ בחידושי לכריתות ד"ג ע"א

תוד"ה מי איכא. משמע דלישראל מותר באשתו בשלא כדרכה כו', ע' בת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ח.