אור הישר (נזיקין ב) צ

שם כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה כו', הא דקרי לה מזידה הלא פיתוי קטנה אונס הוא, ע' מש"כ הגר"א ז"ל באליהו רבא לנדה פ"ה מ"ה ובח"ס אה"ע ח"ב סי' קע"ב ובת' מטה לוי סי' א' ובת' מבית מאיר ח"ב סי' א' סעיף ט"ז

שם בן תשע שנים ויום אחד כו' ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח ונסקלת ע"י כו' כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא כו', ע' נחל יצחק סי' ז'

, תוד"ה נשאת לכהן. אבל פחותה מבת שלש לא אכלה כו', ע' תוס' יבמות נ"ז סוף ע"ב ובמל"מ פ"ג הי"א מה' אישות

דף נ"ו ע"א במשנה והשני אומר אף אני כמהו. ע' משך חכמה לפ' שפטים בפסוק ועמדו שני האנשים מה שמדייק עפ"ד משנתנו בעובדא דנבות מלכים כ"א בדיוק הכתוב

שם ואימא מיברז הוא דכתיב ויקוב חור בדלתו כו' ע' בקו"א לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' קס"ח

שם ת"ר שבע מצות נצטוו ב"נ כו', ע' עקרים מאמר א' פ' כ"ה ובערבי נחל לפ' בראשית בפסוק ויצו וגו' מכל עץ הגן, וע"ע בת' הרמ"א סי' יוד

רש"י ד"ה על שם המיוחד. דהא כתיב ה' והיינו שם המיוחד דכתיב זה שמי לעלם, ע' אור שמח פ"ב ה"ז מה' עכו"ם

ע"ב ר' חנניא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי כו' ר"א אומר אף על הכלאים, ע' בת' הגרע"א ס"ס קע"ז

שם ויצו אלו הדינין כו', ע' בת' הרמ"א סי' יוד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' בראשית סי' ב' אות ג'

שם לאמר זו גלוי עריות וכה"א לאמר הן ישלח איש את אשתו, ע' משך חכמה לפ' בראשית בפסוק לאמר מכל עץ הגן

שם מאי ביניהו איכא בינייהו עכו"ם שעשה כו"מ ולא השתחוה לה כו', ע' פרדס דוד ר"פ בראשית בד"ה והנה לכאורה

שם בעכו"ם דברים שב"ד של ישראל ממיתין עליהן ב"נ מוזהר עליהן כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קמ"ח

שם עשר מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקיבלו עליהם ב"נ והוסיפו עליהם דינין ושבת וכבוד אב ואם, ע' בת' ברית יעקב סי' ע"ב ובבאר שבע להוריות ד"ח ע"ב

שם שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה"א וא"ר יהודא כאשר צוך במרה, ע' ט"ז יו"ד ר"ס א' ובת' עונג יו"ט סי נ"ג

שם כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו ב"נ להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כו', וצ"ל דב"נ צריכים להושיב רק דיין אחד עפ"מ דאמרינן לקמן נ"ז ריש ע"ב, וע' בחידושי הרי"מ לחו"מ סי' א' אות ב' ובגבורת ארי למכות ספ"ק

שם אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועייל ס"ך, ע' לח"מ פ"ט הי"ד מה' מלכים ובס' עולת שמואל ח"א דף צ"ג

רש"י ד"ה מותרין ב"נ. סיפא דמילתא דר"א הוא, ע' בת' ושב הכהן סי' ל"ו

רש"י ד"ה אכל תאכל. דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות, ע' חולין י"ד ע"א ושם ד"ח ע"א רש"י ד"ה מקלקל ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה דיני קנסות. דכתיב ויצו וגמרי לה מאשר יצוה דהתם צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה, ע' משך חכמה לפ' וירא בפסוק כי ידעתיו כו'

תוד"ה לא נצטווה אלא על עכו"ם. מה שנאסר לו בשר ועץ הדעת לא קחשיב לפי שלא היה נוהג לדורות, ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים

דף נ"ז ע"א כיוצא בו בגזל מאי היא כו' לא נצרכה אלא לכובש שכר שכיר, ע' בת' שדה יצחק סי' א'

רש"י ד"ה על הגזל. כך הוא מצות בני נח גנב וגזל וכן יפת תואר דהוי נמי גזל שגוזלין את אשתו במלחמה. ע' ברש"י דבסמוך ד"ה נהרג עליו משום גזל ובס' דברי רד"ך סי' א' ובמשך חכמה לפ' וירא בפסוק הנך מת על האשה

רש"י ד"ה ישראל בעכ"ום. ומדרבנן איכא למ"ד משום חלול השם, ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' י"ד וסי' י"ז ובת' משה האיש חא"ח סי' י"ח

רש"י ד"ה צערא בשעתיה. ובישראל בישראל נמי אסור ומיעבר לא עבר כו' ע"כ, ומשמע דהאי איסורא הוא מדרבנן וע' בת' ברית יעקב סי'

ע"ב בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד, הנה עפ"ז בלתי מובן לע"ד ל לשון התרגום אונקלס דמפרש את הכתוב שופך דם האדם וגו' דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דיניא דמי יתשד, ומלשון זה משמע דצריך שני עדים ודיינים. שוב בא לידי ביאור העמק דבר ומצאתי שהעיר בזה ע"ש, ועתה כשנדפס ס' משך חכמה מצאתי שהעיר בזה בפ' נח בפסוק שפך דם האדם

שם משום ר' ישמעאל אמרו אף על העוברין, ע' בתוס' לקמן נ"ט סוף ע"א ובנובי"ת חח"מ סי' נ"ט

שם ת"ר איש מה ת"ל איש איש לרבות את העכו"ם שמוזהרין על העריות כישראל, ע' בס' גן נעול סי' א' ובת' ברית יעקב סי' ק"ב