אור הישר (נזיקין ב) פט

תוד"ה הא לית בסה"ד, והא דמשמע בכל דוכתא דממזרות תלוי בתפיסת קידושין היינו דלא כר' יהושע. ע' יבמות מ"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה מה אשת אב ושם מ"ד ע"ב ד"ה עשאה ושם מ"ט ע"א ד"ה לכתוב וד"ה הכל מודים ובקידושין ס"ז ע"ב ד"ה מה"מ ס"ח ע"א ד"ה הכל וברש"י שם ד"ה לחומרא ושם ע"ד ע"ב ד"ה דת"ק ע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל

ע"ב מכדי חייבי לאוין לר"ע כחייבי כריתות דמי וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו ע' דורש לציון דרוש ז'

תוד"ה וחייבי כריתות. לענין חליצה ויבום נימא יבא עשה וידחה ל"ת, ע' אבני מלואים סי' י"ח -סק"א

תוד"ה השתא. אבל אין עונשין מן חדין לא שייך כאן ול"ד לאחותו בת אביו ובת אמו כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' סמ"ך

דף נ"ד ע"א וקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא מ"ס עונשין מן הדין ומ"ס אין עונשין מה"ד, ולכאורה אמאי תלי בפלוגתא דאמוראי הלא גם תנאי פליגי בזה, דהא ר"ש וראב"ש דס"ל לקמן ע"ד ע"א עונשין מה"ד פליגי אסתמא דברייתא במכות ד"ה ע"ב ובתרי דוכתי במכילתא משפטים גבי פי יפתח וכי יכרה ובטבחו או מכרו דס"ל דאין עונשין מה"ד, ומזה אפשר להוכיח דכל היכא דפליגי תנאי ואמוראי נקיט סתמא דהש"ס טפי הכרעת האמוראים בפלוגתתם, ועמש"כ בחידושי לקמן ובמכות שם ולקמן ס"ד ע"ב

שם ור' יהודא ההוא מבע"ל משום אשת אב אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אשת איש, ע' משך חכמה פ' אחרי בפסוק ערות אשת אביך

שם הבא על כלתו כו' ולחייב נמי משום אשת בנו אמר אביי פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך זו היא כלתו זו היא אשת בנו, ע' רמב"ן לסה"מ שרש ט'

שם במשנה אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל, הנה כה"ג כתבו התוס' לעיל כ"ט ע"א דנחש הקדמוני אף שלא נצטווה מ"מ נענש מפני שבאת לאדם תקלה על ידו ע"ש, אמנם כשנבא לדמיון שתי התקלות של הנחש והבהמה, הלא חילוק גדול ביניהם, ראשונה דשל הבהמה היתה תקלה פרטית ולשעה, לא כן של הנחש היתה תקלה אל הכלל ולעולם, ועוד דבהמה היא לגמרי נפעלת, ועיקר פועל העבירה הוא האדם, ובכ"ז היא נסקלת לפי שבאת תקלה על ידה, ומכש"כ הנחש שהוא היה כל הגורם לתקלת האדם, לא כש"כ שהיה חייב מיתה לפחות כהבהמה דדינה בסקילה, וי"ל דעל הבהמה חל משפט פרטי, ואף אם תהיה נסקלת לא תבטל כלל מין זה ע"י מיתתה, משא"כ הנחש אפשר שהיה אז יחיד במינו, ובכדי שלא תבטל קיום המין די קללתו עבורו

שם זכר מנלן דת"ר איש פרט לקטן אשר ישכב את זכר כו', ע' בר"ן ובת' מטה לוי סי' א'

שם משכבי אשה מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה, וקשה מנ"ל דהאי קרא אתא לשלא כדרכה באשה, דילמא אתא האי קרא לאנדרוגינוס כדאמרינן בס"פ הערל אמר רבא בר המדורא אסברא לי ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש בו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס כו' באשה שלא כדרכה מנא ליה מואשה ע"ש, והכי עדיף טפי דהאי קרא בזכר נאמר וצ"ע כעת

רש"י ד"ה בשוגג ולקרבן. דכיון דאיכא שני לאוין חילוק חטאות ביניהם כו', ע' בסוגיין ע"ב תוד"ה הבא ובירושלמי דפרקין ה"ה ובשבת פ"ז ה"ב וביבמות פי"א ה"א

רש"י ד"ה הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה כו', ע' בת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ח

ע"ב אבל הבא על הזכר והביא זכר עליו הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר' אבהו בין לאביי לר' ישמעאל חייב ג' ולר"ע חייב ב', ע' בס' אלביש ישע לכריתות ד"ג ע"א

תוד"ה הבא. כ"מ שאתה מיצא שני לאוין וכרת אחת חלוק חטאות ביניהו דלאוין מחלקין. ע' לעיל ע"א רש"י ד"ה בשוגג ולקרבן ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בדורש לציון דרוש ז'

תוד"ה הנרבע לזכר ונרבע לבהמה. אע"ג דגופין מוחלקין לא מחייב ר' ישמעאל אלא אחת כו'. ע' בתוד"ה הבא ובמהרש"א ובס' זרעא דיוסף סי' קי"ט

דף נ"ה ע"א למ"ד משמש מת בעריות פטור הכא פטור ולמ"ד חייב הכא מחייב תרתי, ע' יבמות נ"ג ע"ב תוד"ה שאנסוהו ובכתונת פסים על הנמו"י שם

שם בעו מיניה מרב ששת עכו"ם הבא על הבהמה מהו כו', ע' חכם צבי סי' פ"ד

רש"י ד"ה באשה שני משכבות כדכתיב בה משכבי. ע"ל ע"ג ע"א תוד"ה הרי זה ובווי העמודים לס' יראים סי' רל"א ובמש"כ בחידושי לעיל נ"ד ע"א

, רש"י ד"ה מתקיף. דהיינו שלא כדרכה לא דאין אורחה דאין הנאתה מרובה ע"כ, ע' קידושין כ"ב ע"ב וברש"י לקמן נ"ח ע"ב ד"ה שלא כדרכה ובדף ס"ו ע"ב ד"ה למעוטי מעשה

תוד"ה אדרבה. אלא ר"פ ה"ק אם יש לחלק בין אשה לבהמה איפכא הו"ל למימר, פי' אבל לדינא אין נ"מ וע' עמק יהושע סי' א'

ע"ב ישראל הבא על הבהמה בשוגג מהו כו', ע' משך חכמה ר"פ ויקרא בפסוק מן הבהמה.