אור הישר (נזיקין ב) פח

דף נ"א ע"א היא בשריפה ואין בועלה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה, ע' מהרש"ל בפירושו לסמ"ג לאוין צ"ז ובווי העמודים לס' יראים סי' ר"ל

שם יכול אפילו פנויה הא לזנות כתיב כדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה, ע' אור שמח ר"ה אישות

שם ניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דר"מ וחכ"א זו וזו משלמת קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה, ע' בנועם ירושלמי פ"ז דתרומות

רש"י ד"ה עכו"ם נתין וממזר אע"פ שאסורין לבא בקהל יש להן קידושין כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות ד'

ע"ב ר"ע אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה יכול אפילו פנויה כו', ע' בתוס' לעיל ד"נ סוף ע"ב ובס' יראים סי' רכ"ט ובווי העמודים שם

שם א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש כו', ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' ג', כן תקשה מהכא ע"ד הכ"מ בפי"ח הי"ג מה' כלים שכ' דאפשר דהרמב"ם סובר דר' ישמעאל היה רביה דר"ע כדהעיר בנובי"ת חאה"ע סי' קמ"ח

דף נ"ב ע"א א"ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כו', כה"ג א"ר אשי במגילה ספ"ג האי מאן דסאני שומעניה שרי ליה לבזוייה כו', וע"ש ברש"י ד"ה בג' ושי"ן ובפי' רבינו חננאל שם

שם ר' אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים כו' ע"כ, ובשבת קי"ג ע"ב דפליג על ר' שמואל בר נחמני הוא רק גבי חיילותיו של סנחריב משום דרשתו בקרא דותחת כבודו אבל בשריפת ב"א שהיתה שריפת נשמה וגוף קיים מודה לרשב"ג שם כדס"ל הכא

שם מאן דיליף מעדת קרח מנ"ל דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותיהם כו', ע' משך חכמה לפ' קרח בפסוק כי קדשו ובמה שהארכתי בחידושי לערכין ד"ד ע"א

תוד"ה ההיא. ואי שריפה ממש הואי לא נטמאו וי"ל דשלדן קיימת הוה כו' ע"כ, ובסוכה כ"ה רע"ב יהיו התוס' כמסתפקים בתירוץ זה, אולם קושיתם ותירוצם בלתי מובן לע"ד כדהארכתי בחידושי לפ' בהעלותך, וע"ע בדורש לציון דרוש א'

, ע"ב כדתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט א אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט, ע' משך חכמה ר"פ ויקהל ובר"פ אמור ובגבורת ארי למכות ד"ז ע"א

שם אשת רעהו פרט לאשת אחרים ופירש"י עכו"ם, הנה שם המושאל לקרות לעכו"ם אחרים נמצא ג"כ במשנה ריש בכורות ושם ד"ט ע"ב חולין ק"ח ע"ב מנחות ק"א ע"ב ב"מ קי"א ע"ב פסחים ד"ה ע"ב ע"ז מ"ג ע"ב

שם כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק, ע' גבורת ארי ליומא פ"א במלואים

רש"י ד"ה אלא להקל עליה ולקמן מפרש דארבע מיתות כסדרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני כו', ע' ברמב"ם רפי"ד מה' סנהדרין

תוד"ה בזמן שיש כהן יש שופט הוה מצי נמי למימר כדדרשינן בפ' הנחנקין מלמד שהמקום גורם ע"כ, הנה בפי' רבינו חננאל כאן מפרש בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט כו' ע"ש. ולפ"ז קאי על עבודות הכהנים, וא"כ י"ל דהאי גורם רומז למקום המזבח שהכהנים מקריבים והכל חד הוא. וע' בחידושי הרי"מ לחו"מ ר"ס א'

תוד"ה אלא כיון. אבל הכא איירי בחוק העכו"ם שלא לשם עכו"ם דומיא דסייף כו', ע' ח"ס בהשמטות לחח"מ סי' קצ"א

, תוד"ה פרט לאשת קטן. הא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ד

תוד"ה פרט לאשת אחרים. וקמ"ל דאין אישות לעכו"ם ואע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא כו', ע' אבני מלואים ס' ט"ז סק"ג

דף נ"ג ע"א אלא לר' יאשיה ממאי דאיכא חנק דו בעולם אימא סייף אמר רבא ד' מיתות גמרא גמירי להו, ע' בס' מעין החכמה דף י"ד ע"ב

שם מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מ"מ הנה האי תנא סבר לא אמרינן דברה תורה כלב"א, וע' בתוס' מנחות י"ז ע"ב ובמל"מ פ"ו ה"ז מה' דעות

שם ואלא מכה אביו ואמו קא קשיא ליה למיתי ולמגמר מאוב וידעוני עד דגמרי מאוב וידעוני לגמרו מאשת איש דאי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה, ע' שבועות ע"ב תוד"ה כל שישנו ובס' המאיר לעולם ח"א סי' כ'

שם ור' יהודא סבר לה כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. ע' אבני מלואים סי' ד' סק"ט ובאור שמח פ"א ה"ד מה' אישות

רש"י ד"ה אלא בחייבי לאוין. וטעמא דר"ע התם מפרש מלא יקח איש את אשת אביו וסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות ד'

רש"י ד"ה איסור מצוה. אבל איסור מצוה או קדושה דבנות קידושין נינהו מרבינן התם מיבימתו יבימתו כו', ע' שאגת אריה ס"ס ל"ג.