אור הישר (נזיקין ב) פו

שם רמז לקבורה מה"ת מנין ת"ל כי קבר תקברנו מכאן רמז לקבורה מה"ת, הנה כפלו בגמרא כי זהו רק רמז, ואפשר משום דעצם קרא בחייבי מיתת ב"ד כתיב, ולפמש"כ במשך חכמה בפ' תצא שם דנוכל ללמוד דין קבורה על כל המתים מקרא דהכא ע"ש. לפ"ז בלתי מובן מדוע אמרו בגמרא דזהו רק רמז לקבורה

שם ונימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא, מהכא מוכח דאף דנכתב המנהג בתורה אפ"ה אינו מדאורייתא כדכ' בהפלאה לכתובות ד"י ע"ב ובהעמק שאלה לשאילתות פ' חקת ר"ס קל"ג

שם איבעיא להו קבורה משום בזיוני הוא או משום כפרה הוא למאי נ"מ דאמר לא בעינא דליקברוה להאי גברא כו', ע' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' ס"ד ובקו"א לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' קפ"ח ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ד אות ז'

רש"י ד"ה ת"ל כי קבור מריבויא משמע ליה דאף עץ בעי קבורה, ע"ל מ"ה ע"ב רש"י ד"ה כולם נקברים עמו ובתוס' ישנים ליומא ד"ס

רש"י ד"ה או כי היכי דתהוי ליה כפרה. בהטמנה זו שמורידים ומשפילין אותו בתחתיות. ע' בת' דודאי השדה סי' ל'

תוד"ה קבורה. אלא אפילו אי איכא בזיונא וכפרה מיבעיא ליה הי עיקר, ע' לח"מ ספ"א מה' אבל

דף מ"ז ע"א נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודא שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים, ע' עקידה שער כ"ז

שם ישראל גופייהו ניחא להו דמחלי יקרייהו לגביה, ע' בס' אגודות אזוב מדברי חא"ח סי' ד' ושם חי"ד סי' כ"ג

, שם כי אמר רחמנא לא תלין נבלתו על העץ דומיא דתלוי דאית ביה בזיון כו', ע' נובי"ק חא"ח סי' ט"ז

שם הלינו לכבודו לשמע עליו עיירות כו' אינו עובר עליו כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' שי"א

שם ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת לא נספד כו', ע' בספר החיים להגר"ח אחי מהר"ל מפראג ח"ב פ"ו

שם וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, והנה לפ"ז נכונה יותר גרסת הב"ח ביבמות ל"ג ע"ב אהא דלקוברו בין רשעים גמורים דגריס חמורים, וע"ש ל"ב ע"ב ברש"י ובתוד"ה בין רשעים ובת' הריב"ש סי' קכ"ד

שם א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה כו' אבל הכא דבידו לחזור אימא לא צריכא, ע' תוס' זבחים ל"ד סוף ע"ב ובנחל יצחק סי' ל"ד סעיף כ"ט ענף ב' ובמש"כ בחידושי לזבחים י"ב ע"ב ושם ל"ד ע"ב וע"ע באבני מלואים סי' י"א סק"א

שם והוינן בה אמאי ימותו כיון דאיקטול הויא להו כפרה וליסקו לגבוה לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו ידחו כו', ע' אור שמח פ"ג הט"ו מה' גירושין

, רש"י ד"ה ויחי ויקם. ולא הוכשר אצל המקום שיקבר אצלו והחייהו, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ל"ט וע"ע במדרש שוח"ט סי' כ"ו ובס' חסידים סי' תש"ה תש"ו

תוד"ה אימא כישן דמי. לאו לגמרי כישן דישן חזי אפילו בשעה שהוא ישן כו', ע' בת' מתת ידו סי' י"ד

ע"ב הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה הרוגי ב"ד כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה כו', ע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' י"ד

שם כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו צערא דקברא פורתא הילכך הואיל ואידחו ידחו, ע' ח"ס חי"ד סי' שכ"ו

שם קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא כו', ע' בת' שיבת ציון סי' ס"ג ובס' חיי אריה חא"ח סי' ג' אות ד' וע"ע בתרומת הדשן סי' רפ"ד ובתשובה הארוכה להגר"ד אופנהים ז"ל הנדפסת סוף ת' חו"י

שם החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בו עולמית הב"ע בקבר בנין, ע' בת' הרשב"א סי' רצ"ו מה שנשאל עפ"ז מהו לישב ע"ג מצבות של קברים וע"ע בקונטרס אחרון לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ל"ז

שם האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר כו', ע' ת' הרא"ש כלל י"ג סי' י"ד

תוד"ה איתיביה. דאי במחובר לא מיתסר כלל בעלמא משום כבוד אביו אין לאסור. ע' בת' שיבת ציון ס"ס נ"ח

תוד"ה מ"ט לא גמר מעגלה ערופה, תימה כי גמר נמי מע"ע הא א"ר יוחנן בפ' או"ב עריפתה אוסרתה ורבא פסק כר"י כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' ו'

דף מ"ח ע"א משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה, ע' בת' הגרע"א סי' ב' ג'

שם הב"ע דרמא ביה מת אי הכי מאי איריא הוסיף כי לא הוסיף נמי ל"צ אע"ג דפנייה, ע' בס' עמק הלכה סי' ט"ז

שם גבו למתים סתם זהו מותר המתים למתים גבו למת זה זהו מותר המת ליורשיו, ע' מה שהוכיח מזה במחנה אפרים ה' צדקה סי' יוד, וע"ע בת' הרשב"א סי' שע"ה ובת' מהר"ח או"ז סי' ק"ט.