אור הישר (נזיקין ב) פה

בשמים ממעל לרבות מלאכי השרת, וע"ש מה שתירץ ובמש"כ בחידושי לעיל ל"ח ע"ב

ע"ב אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם ת"ת על איזה מהן באת א"ל עתה באתי כו', ע' בס' שאלת שלמה סי' ב'

שם וכי הדרו בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ל"צ דאע"ג דקא יהבי טעמא למילתייהו כו', ע' בת' הר"ן סי' מ"ז ובש"ש שמעתא ו' ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ה

רש"י ד"ה דבעי מוכסא. וקרובי המכס קברו את החכם ונצטער בה אותו תלמיד כו', הנה עובדא זו מתאמת עם הא דקאמר ר' נתן לקמן מ"ז ע"א סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה כו', וע' בספר החיים להגר"ח אחי מהר"ל מפראג ז"ל ח"ב פ"ו

בא"ד ובאו שנים מהם וכיוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו כו', והנה עפ"ז שפיר קאמר הגאון בעל עין אליהו על עין יעקב בספרו דרך אבות על פרקי אבות דמעשה זו הביאו לשמעון בן שטח לאמר שם פ"א חוי מרבה לחקור את העדים

דף מ"ה ע"א אלא מאי אותו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה, ע' תוס' סוטה ד"ה ע"א ד"ה האיש נסקל ובהחידושים הרשומים סוף ספר ארצות החיים מחתן הגאון המחבר ז"ל

, שם מ"ס בזיוני דאינשי עדיפי ליה טפי מניחא דגופיה ומ"ס ניחא דגופיה עדיף ליה מבזיוני, ואין להקשות א"כ רב הונא ורב יהודא בב"ב ד"ט ע"א דפליגי אי בודקין לכסות או למזונות משום דמר חייש טפי לבזיוני ומר לצערא דגופיה. ולפי המבואר הכא הלא פליגי בפלוגתא דתנאי, די"ל דלא דמי בזיוני וצערא דגופיה מחיים לבזיוני וצערא דגופיה קודם מיתתו ממש, ועוד הלא אמרינן לעיל ס"פ היו בודקין אין דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, ועמש"כ בחידושי לב"ב שם

תוד"ה מה בור. בב"ק ד"ג פ"ה משום דסתם בור עשרה וקשה לר"ת אדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור כו', תירוץ נכון כתבתי לזה בס"ד בחידושי לב"ק ד"ג ע"ב

תוד"ה מניין שאף לדורות. אפילו לרב דיליף דורות משעה בריש הקומץ רבה איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות דהו"א סיני שאני כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' ז' בהגה"ה

ע"ב רשב"א אומר אבן היתה שם משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו כו', ע' משך חכמה לפ' שלח בפסוק וירגמו אותו באבנים

שם אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור כו', ע' תוס' חולין פ"ג סוף ע"ב ובת' מטה לוי סי' ב' ובגבורת ארי למכות ד"ז ע"א

שם אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ה"נ דפסילי כו', ע' בת' שבות יעקב או"ח ח"א סי' ג'

שם אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רא"א נותן על מקומו ויוצא כו', ע' ברוקח ה' לולב ובמש"כ בחידושי לנגעים פי"ד מ"ט

במשנה והאשה פניה כלפי העץ ד"ר אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר להם ר"א והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון כו', וקשה הלא התם מכשפות היו ואם היו עומדות על הארץ היו יכולות להשתמט מגזר דינן לאיזו מיתה ע"י כשפים. וכל טצדקי דעבד שמעון בן שטח להביא את השמונים בחורים בעלי קומה והכדים וטליתות היבשים היו רק אל המטרה להגביהן מן הארץ כדי שלא ישלטו בכשפיהם כדפירש"י לעיל מ"ד ע"ב ע"ש, ובאותה ההגבהה עלתה בידו לתלותן, וכן מבואר במקור העובדא בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב אחרי דשמעון בן שטח אמר דכל בחור יבחר זוגו, מסיק שם וטענונון ואזלון וצלבונון ע"ש. נמצא דשם לא היתה שום עצה למיתה אחרת רק לתליה ומה ענין זה לנשים דעלמא דאפשר בסקילה וצ"ע כעת

רש"י ד"ה משום דהוי רוצח הנידון בב"ד וגואל הדם מיתה שגואל הדם ממיתו לרוצח כו', ע' תוס' מכות ד"ב ע"א ד"ה כל הזוממין ובגבורת ארי שם

תוד"ה אין לו בהן יד וכגון שנקטעה משנזקק לטומאה כו', ע' בס' חזון איש לנגעים סי' י"ב אות כ"א וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ה

תוד"ה ר"א אומר נותן על מקומו. הך מתניתין מיתניא איפכא בפ' ג' מינין כו', ע' בת' שיבת ציון סי' צ"ח ובת' הגרע"א סי' קכ"ב והיא התשובה בח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"א

דף מ"ו ע"א תרגמה רב חסדא בבת כהן ובועלה או בבת כהן וזוממי זוממיה, ע' מכות ד"ב ע"א תוד"ה זוממי בת כהן ובגבורת ארי שם

שם תניא ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה כו', עמש"כ רב סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות מאמר חמישי פ"ח

במשנה אמר ר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ע' באוצר הגאונים לחגיגה דף ט"ו ע"ב בחלק התשובות

תוד"ה השתא דמרחקי מהדדי. והא דאמרינן מנחות נ"ה כלל ופרט המרוחקין זמ"ז אין דנין אותו בכו"פ כו', ע' ר"ש משאנ"ץ על הספרא פ' צו פרק ט"ו מ"ג ומה שהארכתי בזה בחידושי למנחות שם ולב"ק פ"ה ע"א

ע"ב במשנה ולא היו מתאבלין, פי' משום באבוד רשעים רינה, אמנם זהו בגדול אבל בקטן בן שנה או שנתים שנשתמד עם אמו ומת אי מתאבלין עליו ע' בת' מהר"מ ב"ב סי' תע"ו.