אור הישר (נזיקין ב) פד

שם במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי, ע' בת' שבות יעקב ח"ב סי' י"א

שם פועלי אמת שפעולתם אמת, הא דלא אמר פועלי טוב לפי שאין בידם לעשות רע כדכ' בעקידה שער כ"ב

שם וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה, ע' בס' תולעת יעקב סוד ברכת הלבנה

שם אלא אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ הא נמי פשיטא כו', ע' שאגת אריה סי' ה'

שם א"ל ר"פ לאביי וליפטריה מעיקרא כו' ול"ל יוסיפו ליפטריה מבי דינא קמא א"ל ר' יוסי קאי כוותך כו', ע' בס' מעין החכמה דף כ'

תוד"ה העוסקים. היינו ד"נ אבל לא ד"מ והא דאמר שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר, ע' תרומת הדשן סי' מ"ב ובכנסת הגדולה חח"מ סי' ז'

ע"ב במשנה בית הסקילה היה חוץ לב"ד, הנה בגמרא יהיב תרי טעמי אי משום דלא מיתחזי ב"ד רוצחין א"נ כי היכי דתיהוי ליה הצלה, בר"ש משאנץ לתו"כ פרשה אמור ריש פרק י"ט נקט טעם הראשון ובראב"ד שם נקט טעם השני, וע"ש בקרבן אהרן

שם דת"ר והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. ע' ספרא חובה פרק ה' משנה ג' ובקרבן אהרן שם

דף מ"ג ע"א א"ר חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרוף דעתו כו', ע' אור שמח פט"ו ה"א מה' סנהדרין

ע"ב במשנה היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן כו', וצ"ל דמשנתנו לא ס"ל כר' נתן בספרי פ' נשא פסקא ב' דדריש ואשמה הנפש ההיא והתודו זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי ע"ש, דאל"כ ל"ל למילף מדברי קבלה דכתיב גבי עכן, ובע"כ דס"ל כאידך דרשה בספרי דלאו דוקא בחטאת טעונה וידוי כי אם גם באשם, וכ"מ בשבת ל"ב ע"א דת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין ופירש"י מהך דהכא שכן מצינו בעכן ע"ש, והשתא מדוע לא הביא מקרא דפ' נשא הנדרש בספרי על סתם מתים והביא ממשנתנו דאיירי במומתין בידי אדם דאפשר דהוידוי קאי על עבירה זו הפרטית כהאי מעשה דבעי מוכסא לקמן מ"ד ע"ב, ובע"כ דס"ל דדרשת הספרי יחידאי היא כנ"ל, ולולא פירש"י בשבת שם היה מקום נמי לאמר דמשנתנו הביא מעכן להורות דדוקא מומתין בב"ד של ישראל כהא דעכן צריך וידוי. ולמעט הרוגי מלכות שהן באין לחיי העוה"ב אע"פ שאינן מתודין, כמבואר במד"ר קהלת פ"ד סי' א' ע"ש, וע"ע ח"ס חא"ח סי' ר"ה

שם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד כו'. הנה כן מבואר נמי באבות דר"נ פל"ד וכה"נ הנקוד בספרים שלנו, וטעות מורגש הוא במס' סופרים פ"ו דלא נזכר שם נקוד רק על עי"ן שבעד, וראיתי אח"כ בהגהות הגר"א למס' סופרים שהוסיף תיבות לנו ולבנינו, ועמש"כ רבותינו בעלי התוספות עה"ת בפ' נצבים ובמש"כ בחידושי למנחות פ"ז ע"ב

שם מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן ד"ר יהודה כו', ע' מש"כ בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ה'

רש"י ד"ה יהושע בגורל אתה בא להרגני שלא בעדים, ע' רמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין ובח"ס חא"ח סי' ר"ח

תוד"ה אל תוציא לעז. אע"ג דבחלוקת הארץ היו אורים ותומים, ע' תורה תמימה לפ' פנחס כ"ו נ"ה. אולם מלשון התוס' משמע כדעת רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' י"א, שכ' דקרוב לאמר דגורל עכן היה. שלא באו"ת ע"ש

דף מ"ד ע"א חטא ישראל א"ר אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא, ע' במרדכי פ' החולץ רמז כ"ט ובקידושין רמז תצ"ב ובת' מהר"ם ב"ב סי' תתקכ"ח וברא"ש לקידושין פ"א סי' כ"ג ובתשובותיו כלל י"ז סי' יוד ובאבני מלואים סי' קנ"ז ובח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד ובמש"כ בחידושי להוריות י"א ע"א. וע"ע בת' או"ז סי' קט"ז ובת' הרמ"א סי' ס"ב

שם אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו, קושית הש"ס מובנת ביותר עפ"מ דדרשו במס' שמחות פ"ב אנכי חטאתי ולא ביתי אנכי ולא בני מלמד שהתודה באמונה כו', וע"ע בפדר"א פל"ח ובמד"ר מסעי פכ"ג סי' ו' ובילקוט: יהושע רמז י"ח

שם ולטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב וכל ישראל עמו אלא לרדותן ה"נ כדי לרדותן. פי' דבניו ובנותיו באמת לא נסקלו ולא נשרפו אלא לוקחו יחד עם כל ישראל לראות בסקילתו למען יהיה בזה רדוי והפחדה לשאר ישראל, ושורו וחמורו וצאנו נסקלו כמו שור הנסקל לשם רדוי גם כן כמש"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' י"ב ע"ש, ולפ"ז פליג הש"ס על הפדר"א הנ"ל ע"ש וע"ע בת' עטרת יצחק סי' מ"ח

שם ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפול יהושע על פניו וישתחו היכי עביד הכי כו', בדרשות הר"ן דרוש ד' הקשה בלא"ה איך השתחוה למלאך הלא השתחואה עבודה היא כדתנן לקמן ד"ס ע"ב, ובע"ז ע"ב דרשינן אשר