אור הישר (נזיקין ב) פא

ובב"ק מ"ה ריש ע"א וע"ש צ"א ריש ע"א וברש"י ד"ה ומשני מרידיא ובראב"ד ומפרשים פי"א ה"ח מנ"מ ובהעמק שאלה לשאילתות פ' צו סי' ע"ד אות ט' ובגבורת ארי למכות ד"ב ע"א

שם א"ל ר"ל לר"י ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"ב סי' י"ב י"ג

רש"י ד"ה ואידך מבע"ל להך דרשה דאמר בב"ק מנין שנזקקין לתובע תחילה כו' ע"כ, הנה בב"ק שם יליף לה מקרא דמי בעל דברים יגש עליהם יגיש ראיה אליהם ע"ש, ואפשר דהנביא מוכיחם לקיים הדין בזה, אולם הלשון ברש"י מבע"ל להך דרשה קשה בזה האם קרא לקרא, וע' תומים ר"ס כ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות ר"פ נח

רש"י ד"ח ליבא דאינשי. ואע"ג שזכור לו ליסוד הטעם נשכח מלבו כו', עמש"כ בחידושי לתמורה ד"ג ע"א ולקנים דף כ"ה ע"א

ע"ב לפי שנאמר כי יחיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת. הא דשביק התנא כמה מקראות הקודמים בפ' משפטים דאיירי במיתות ב"ד ונקיט קרא דפ' תצא ע' נובי"ת חא"ח סי' ל"ה

שם ומה שבת שנדחית מפני העבודה אין רציחה דוחה אותה כו', ע' גבורת ארי ליומא פ"ה ע"ב

תוד"ה רציחה תוכיח, וא"ת וליעבד ק"ו ממילה ולא מצי פריך מרציחה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ד אות ז'

תוד"ה שנאמר. כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו כו' חומרא בעלמא הוא ועוד י"ל דשאני נשיאת כפים לפי שהרג בידיו כו', ע' זוה"ק פנחס דף רי"ד ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"א ע"ב

דף ל"ו ע"א אמר רב אנא הואי במניינא דבי רבי ומינאי דידי הוו מתחלי ברישא והא אנן מתחילין מן הגדול תנן כו', ע' תומים ר"ס י"ח

שם שאני מניינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי, בהקדמה לת' פמ"א ח"ג הביא פירש"י ותוס' דגיטין נ"ט ע"א והאריך בזה ע"ש

שם מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שמ"ט

שם ד"נ מתחילין מן הצד מנה"מ א"ר אחא בר פפא א"ק לא תענה על ריב לא תענה על רב כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ש"ח

שם אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד, ע' רדב"ז ח"א בלשונות שונות הרמב"ם סי' ע"א

תוד"ה רבה. וכן מוכח בירושלמי דפירקין דאמרה ליה וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום ע"כ, אין זה בירושלמי דפרקין, רק. בפ"ב ה"ג ובמדרש שמואל שם, ומה שהקשו בשירי קרבן דמכילתין פ"ד ה"ז, הרי בלא"ה לא היה שם התראה ועדות בפני בעל דין ונשאר בצ"ע, נתיישב היטב עפ"ד הטו"א במגילה י"ד ע"א, דלענין מורד במלכות אין לברר רק שני דברים, שהוא ודאי מלך ושהוא מרד גמור, ויתר הדברים כמו התראה ועדים בפני בע"ד אינו מעכב כלל וביד המלך להורגו מיד ע"ש, וע"ע בת' חיים שאל ח"א סי' ל"ג ובנובי"ת חי"ד סי' ע"ד

ע"ב כי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי, הנה עפ"ז מובן קצת בנזיר י"ט ע"א דא"ל ר"כ ורב אסי לרב מ"ט לא מפרשת לן כהלין מילי אמר להון אמינא דילמא לא צריכיתו ע"ש, משום דהתם הוא מילתא דתליא בסברא וחשב שיבינו מעצמם

שם הכל לאתויי מאי א"ר יהודא לאתויי ממזר, בירושלמי הוריות פ"א ה"ד פריך ב"ד ממנין ממזרין רב הונא אמר בשעברו ומינו, וע"ש במה"פ ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קפ"ב

רש"י ד"ה זקן ששכח כבר צער גדול בנים וכן סריס ע"כ, וכ"פ הרמב"ם בפיה"מ פ"ק דהוריות, וע"ש ד"ד ע"ב רש"י ד"ה או זקן שאין ראוי לבנים ובבאר שבע שם

תוד"ה תנינא. דאי אמתניתין מאי פריך הא קתני התם טובא כה"ג אע"ג דתני בשאר דוכתי וכה"ג אשכחן בפסחים כו', וכן הו"מ התוס' להביא מהא דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד דכפלו במשנה מגילה ד"ז ובביצה ל"ו. כן משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים דמחזירין את הרוצח דכפלו במשנה מכות י"א והוריות י"א, וכבר האריכו בכעין זה בתוס' מנחות צ"ג ע"א ובש"מ ע"ש

דף ל"ז ע"א ר"ז אמר מהכא וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו, עמש"כ בדרשה זו הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו הרחב דבר לפ' תולדות בפסוק וירח את ריח בגדיו

, שם הני בריוני דהוו בשיבבותיה דר"ז דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו בתיובתא והוו קפדי רבנן כו', בכעין זה ברכות ד"ו ע"א וע' במהרש"א דבסוגיין ובשער התירוצים

במשנה שמא תאמרו מאומד ומשמועה כו' ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת כו' ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה כו', הנה רק בשתי פעמים האחרונות הן לחייבם להעיד, ובראשונה להפרישן מעדותן ולא להיפוך. שהוא ג"כ עפ"מ דתניא לעיל ל"ב סוף ע"ב רבי אומר אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית מכן שפותחין בדיני