אור הישר (נזיקין ב) ח

תוד"ה דין אמת לאמתו. אמת לאפוקי דין מרומה אע"ג שהעדים מעידין אותו כיון שיודעים שמשקרים לאמתו שלא יטו את הדין ע"כ, הנה התוס' חלקו אותם לשני גדרים, דאמת קאי על עצם המעשה של המתדיינים שע"פ חקירת העדים תהיה נכונה באופן שתהיה אמת, ותיבת לאמתו מוסבת על הפסק דין שיהיה נכון מצד עצמו, ובזה אפשר לבאר לשון הש"ס בשבת ל"ג ע"א עיוות הדין וקלקול הדין. דעיוות הדין קאי על עקמומיות המעשה לדין הבלתי הולמתה, ומאי דקרו לקלקול הדין הוא לדין דמצד עצמו היה משפט מעוקל, וע"ש בפירש"י ובמהרש"א

דף ט' ע"א רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה, ע' בת' הרשב"א סי' צ"ז ובמהרי"ק סי' ה' ו' ובת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ג ובת' מהר"ם ב"ב סי' שמ"ג

שם אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו, ע' מהרי"ק סי' קפ"א ובת' ושב הכהן סי' צ"ב ובת' הריב"ש סי' ע"א

שם א"ר הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות כו' האי קא מבזי והאי לא קא מבזי כו' ורב יהודא אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות כו' האי קמצערא ליה והאי לא קמצערי ליה כו', לכאורה הלא פלוגתא דתנאי היא בסנהדרין מ"ה ע"א אי צערא דגופיה עדיף ליה או בזיוני ע"ש, אמנם יש לחלק בין צערא ובזיוני דקודם מיתתו ממש לצערא ובזיוני כל עוד חלקו בחיים. כן הלא אמרו בתענית ט"ו ע"ב אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, אכן בכלל קשה איך נוכל להשוות כל סוגי האנשים בתכונותיהם הנפרדות בנוגע להבלגה על בזיון וצער הגוף וצ"ע

שוב יצא לאור ספר אור שמח ומצאתי בר"פ ט"ו מה' סנהדרין ג"כ שהעיר בזה והאריך קצת ע"ש וע"ע בס' דרכי נועם דרוש שמיני ובהעמק שאלה לשאילתות פ' שמות סי' ל"ט אות ז'

שם לן נותנין לו פרנסת לינה מאי פרנסת לינה אר"פ פוריא ובי סדיא, וכה"נ בשבת קי"ח ע"א אבל בתוספתא פאה פ"ד מפרש שמן וקטנית, ולא פליגי אלא דמר איירי בפרנסת אכילה ומר איירי בפרנסת שכיבה כדכ' הרדב"ז על הרמב"ם פ"ז ה"ח ממתנות עניים, ועמש"כ בחידושי למס' פאה פ"ח

שם בזמן שביהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין ביהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ע' בס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש יוד

ע"ב מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון כו' אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ע' שאילתות פ' תרומה ובהעמק שאלה שם

שם כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, ע' תבואת שור קונטרס בכור שור. ם

דף יוד ע"א שאל טרנוסרופוס את ר"ע אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינא של גיהנם כו', ע' מה שהאריך בביאור אגדה זו בס' באר מים חיים

שם גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה כו', ע' בפתח השער לת' עין יצחק אה"ע ח"ב

רש"י ד"ה בעלי אגדה מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תרומה סי' ס"ב אות ו'

ע"ב מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים ר"א אומר כו' ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה, אפ"ל דזהו מתאים עם הטבע כדאמר בנדה ל"א ע"א אשה מזרעת תחילה יולדת זכר והיינו דברכות ס"ב ע"א שמעיה דשח ושחק כו', וע"ע שבועות י"ח ע"ב

שם שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים וגו', ע' אפיקי יהודא ח"ב דרוש ל"ה ובס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש יוד

שם לא קשיא כאן בישראל כאן בעכו"ם, ע' מהרש"א ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

שם איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דר' אמי ולא קבלינהו שדרינהו לקמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות כו', בסנהדרין כ"ו ע"ב אר"נ דמקבלי צדקה מן העכו"ם פסולין לעדות וע"ש רש"י ד"ה אוכלי דבר אחר. ובנמוקי רב נחשון גאון ראיתי שכ' בזה"ל אסור לקבל צדקה מן הגוי ואינו רואה סימן ברכה לעולם

שם ור' אמי נמי משום שלום מלכות דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עכו"ם כו', ולכאורה אמאי לא קבלינהו איהו לחלקם לעניי עכו"ם כדעביד רבא כיון דידע להאי טצדקי, ומזה מוכח דדעת ר' אמי היה דלכתחילה אף באופן זה לא נכון לקבל, רק כששמע דרבא קבלינהו איקפד על מה שלא חלקם לעניי עכו"ם

דף י"א ע"א ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו כו' אבותי גנזו למטה כו', ע' מה שהאריך בזה בעוללות אפרים במאמרים הראשונים

במשנה אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ט'

ע"ב א"ר הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק' סי' ב' ובת' הריב"ש סי' רנ"ג.