אור הישר (נזיקין ב) ז

תוד"ה כי היכי. וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת כו', ע' קצוה"ח סי' שי"ב סק"א

תוד"ה אפילו מיתמי. נראה דביתומים גדולים מיירי אבל בקטנים לא גבי ואפילו תוך זמנו כו', ע' בת' רשד"ם חח"מ סי' קצ"ו וסי' ר"ח וע"ע בת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ח'

תוד"ה מי אמרינן. אך קשה דמ"מ תיפשוט דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מדרב"ח דאמר בפ' כל הנשבעין המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים כו', ע' תומים סי' ק"ח סק"ב

דף ו' ע"א א"ד במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר כו', ע' תוס' כתובות י"ט ריש ע"ב ובמש"כ בס' תולדות אברהם לכתובות שם, וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' ת"ז ובנובי"ק חאה"ע סי' נ"ד

שם כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, ע' בת' הרא"ש כלל ס"ט סי' ו' ובת' הגרע"א סי' קמ"ט

שם אחזיק להורדי אחזיק לכשורי כו', הנה רש"י מפרש דבחזקת תשמישין בעלמא מיירי, וע' בחידושי הרמב"ן ובנמו"י פ' הבית והעליה דף קל"ח ע"ב ובת' הריב"ש סי' רי"א ובת' מהר"ם מפדוואה סי' מ"ם ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' רס"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ב

רש"י ד"ה אחזיק להורדי כל חזקות הללו כו' וה"מ דהויא חזקה כגון שטוען הוא מכר לי או נתן לי במתנה כי', ע"ל כ"ג ע"א תוד"ה והא אחזיקו

בא"ד דלא שייך שלש שנים אלא גבי חזקת קרקע כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רמ"ג

ע"ב אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקין למחיצת עשרה, ע' ברא"ש ובקצוה"ח סי' ק"ט סק"ב

שם הנהו בי תרי דהוו דיירי חד הוה דייר עילאי וחד הוה דייר תתאי איתבר תתאי כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרפ"ז

דף ז' ע"א תוד"ה והוא. וא"ת הדמים מודיעים כו', ולפמש"כ הרשב"ם לקמן ס"א ע"ב ושם ס"ז ע"א במשנה דגבי קרקע ליכא למימר הדמים מודיעים משום דאין אונאה לקרקעות ע"ש. לפ"ז אין מקום לקושית התוס' דהכא, ואף לשיטת התוס' שם בד"ה ש"מ דלית להו כהרשב"ם, מ"מ גם לדידהו ניחא גם הכא, או משום דאתיא כרבנן דר' יהודא דאמרי אין הדמים ראיה או משום דגבי קרקע לא שייכא הודעת דמים דפעמים קונה אדם קרקע הרבה יותר ממה שהוא שוה ע"ש וצ"ע

ע"ב בהא נמי הלכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא איבעיא ליה לאפוקי בחיי אבוהון כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ'

במשנה כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר יב"ח קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד, ע' בת' הריב"ש סי' קל"ב

שם למימרא דבית שער מעליותא חיא והא ההוא חסידא כו', ע' בס' יד אהרן סי' א'

רש"י ד"ה ולא חלונות. לערער על סתימת אורו, ע' בחידושי הרמב"ן ובת' הגרע"א סי' קנ"א

רש"י ד"ה ויהא כאנשי העיר לשאת עמהם בעול, ע' בת' משאת בניסן סי' ז'

תוד"ה אין להם דרך בסה"ד. והו"ל כמוכר חצר ושייר בית דצריך ליקח לו דרך מבעל החצר, עמש"כ מהר"י מג"ש לקמן ע"א ע"א ובאור שמח פכ"ו ה"ה מה' מכירה

תוד"ה לפי שבח ממון. אבל היכא דטעו במדבר אמר התם דמחשבינן אף לפי הנפשות כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"י

דף ח' ע"א ר"נ בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל ר"נ בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ודכתובי כו', ע' בת' הרמב"ם סי' ק"ה דפוס ירושלם

שם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהו בידך והם תכו לרגליך תני רב יוסף אלו ת"ח כו', ע' בת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ח'

שם אבל רבנן לא צריכי נטירותא, עמש"כ הגאון נצי"ב זצ"ל בביאורו העמק דבר פ' במדבר ג' ט"ו

שם רבי פתח אוצרות בשני בצורת כו' אבל עמי הארץ אל יכנסו דחק ר' יונתן בן עמרם כו', ע' מה שהאריך בזה בת' משיב דבר ח"א סי' מ"ג

שם לשורא ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי. ע' בת' מהרי"ק סי' ד'

שם רבה רמא צדקה איתמי דבי מר מריון כו', בת' מהר"י מינץ סי' א' הגרסא דבי בר גוריון, וע' מש"כ שם בכלל הסוגיא

ע"ב ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו, ע' בת' מהרי"ק סי' קכ"ג ובת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' ד' וע"א בת' הרמב"ם דפוס ירושלם סי' קמ"ד

, שם ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן, ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח

שם כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ד' מאה זוזי לצדקה, ע' בת' הרמ"א סי' ל"א

רש"י ד"ה להסיע על קיצתם לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רנ"ט ובת' הרדב"ז ח"א סי' תקמ"ה

תוד"ה אכפיה, ואור"ת דהאי כפייה בדברים כו', ע' בת' הר"ן סי' ב' ובמש"כ בחידושי לחולין ק"י ע"ב וע"ע בשער התירוצים בסוגיין

בא"ד ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית ביה לאוי דכתיב לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ כו', ע' קצוה"ח סי' צ"ז סק"ט.