אור הישר (נזיקין ב) עה

תוד"ה ורבנן. וקשה לר"ת דבפ' ג"פ משמע דאפילו מ"ד צריך היינו לכתחילה יאמר לו ב"ד ברר דבריך אבל מ"מ אם אין יכול לברר בכך לא יפסיד כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ר"נ

דף כ"ד ע"א במחשכים הושיבני כמתי עולם א"ר ירמיה זה תלמודה של בבל, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שמ"ט. וע"ע בהעמק דבר פ' תשא בפסוק פסל לך

שם כגון דקבליה עליה בחד, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ו

שם אלא אי אמרת בין בזו ובין בזו מחלוקת רבא דאמר כמאן רבא טעמא דנפשיה קאמר, ע' בתשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ב

רש"י ד"ה נאמן עלי להיות דיין, אמנם בסמ"ע ר"ס כ"ב כ' דודאי לאו דוקא קאמר אלא ה"ה לעד מהני קבלת קרוב או פסול, וע' בת' הריב"ש סי' ת"צ

ע"ב לא באותן הנשבעין ונטלין דהו"ל כאתן לך והא תנא ליה רישא כו', ע' תומים סי' כ"ב סק"א

שם אמר ר"ל מחלוקת לפני גמ"ד אבל לאחר גמ"ד ד"ה אין יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר לאחר גמ"ד מחלוקת, ע' קצוה"ח סי' כ"ב סק"ב

שם קיבל עליו קרוב או פסול לפני גמ"ד יכול לחזור בו לאחר גמ"ד אין יכול לחזור בו, ע' בת' הרמ"א סי' נ"א

שם שלח ליה לאחר גמ"ד מחלוקת והלכה כדברי חכמים כו', ע' ת' הרא"ש כלל נ"ו סי' ג' ובבשמים ראש סי' מ"א

במשנה א"ר יהודא אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא כו', ע' תוס' עירובין ס"פ חלון ובס' אברהם יגל בחידושיו לר"ה דף כ"ב

תוד"ה ואלו הן הפסולין. ולא נהירא משום דלא חשיב במתניתין רק פסולי דרבנן דהא גזלנים לא קתני כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ל"ד

תוד"ה כל כה"ג לאו אסמכתא היא. פ"ה דהיכי דמיא אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא כו'. ע' בת' חח"מ סי' קט"ז וברדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' ע"ג ובת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג ובמחנה אפרים ה' זכיה סי' ל"ה

בא"ד ולפ"ז כל שידוכין לא הויא אסמכתא משום דכל חד וחד בעי למקני גמר נמי ומקני כו', ע' בת' הרמ"א סי' ע"ט

דף כ"ה ע"א גברא אגברא קא רמית מ"ס פליגי ומ"ס לא פליגי, ע' טו"א למגילה ד"ד ע"ב

שם ההיא ר' יהודא משום ר"ט היא דתניא רי"א משום ר"ט לעולם אין אחד מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' תל"ו

שם והא אנן תנן מלוה בריבית מלוה הבאה ברבית, ע' בתוס' ב"ק ד"ל ע"ב ד"ה וחכ"א ב"מ ע"ב ע"א ד"ה שטר ב"ב צ"ד ע"ב ד"ה וחכמים

שם לדידי אוזפן בריביתא כו' ואין אדם משים עצמו רשע, ע' תומים סי' ל"ד סקכ"ח וסי' פ"ב קונטרס כללי מגו אות ק"ה ובפתחי תשובה ליו"ד סי' א' סק"ו מש"כ בשם ת' ברית אברהם וע"ע בתוס' לעיל ד"ט ע"ב ד"ה ואין אדם ובשעה"מ פ"ד ה"ד מה' גירושין ובת' לחם רב סי' כ"ד ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

שם ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה פסליה ר"נ ועבריה כו', ע' בת' הריב"ש סי' קי"ג

שם ילך למקום שאין מכירין אותו כו', ל"ד להא דילך למקום שאין מכירין אותו דקידושין שין ד"מ ע"א ודחגיגה ט"ז ע"א, וע"ש בתוס' ובפר"ח שם ולמו"ק י"ז ע"א וע"ע בת' ריקאנטי סי' ס"ח ובמעשה בצלאל שם

שם תנא תולה בדעת עצמו ותנא תולה בדעת יונו כו', ע' שטמ"ק לנדרים כ"ז ע"ב

רש"י ד"ה לוה ברבית פסול לעדות דקיי"ל המלוה והלוה עוברין בל"ת כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' שי"ז

ע"ב לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"ה סי' ג'

תוד"ה מעיקרא. וא"ת וליפסול מדאורייתא דהא עבר אלאו דלא תחמוד כו', ע' תומים סי' ל"ד ס"ק י"ב

בא"ד משמע לאינשי דוקא הוא דמשתמע כך אבל הם טועים דלא תחמוד הוו אפילו בדיהיב דמי, ע' מל"מ פ"ד ה"ו מה' מלוה

תוד"ה סתם גבאי. וקאתי לאשמעינן דאע"ג שהחזיר הגבאי והמוכס פסול ול"ד לשאר גזלנים כו', ע' תומים סי' ל"ד ס"ק י"ד

דף כ"ו ע"א הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר כו' משירייתך היכא אמר הדרו בי א"ל א"כ אחוכי קא מחייכת בן כו', ע' משך חכמה בהשמטה לסוף פ' מצורע

רש"י ד"ה ארנונא. מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה ע"כ, הנה רש"י דייק מן השדה להורות דאין זה דומה לסתם מס המלך כדמפרש בנובי"ת חי"ד סי' ס"ג

תוד"ה לעבר. וא"ת האיך היו מעברין בעסיא הא עסיא חו"ל היא כו', ולולא דברי התוס' היה נלע"ד. עפמש"א בירושלמי דמכילתין פ"א ה"ב, דכשאין יכולין לעבר אותה בא"י