אור הישר (נזיקין ב) עד

ע"ב וכותב ס"ת לשמו, תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו, ע' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' ס"ב וסי' ע"ב

שם אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ביאור דרשה זו מפורש ברמב"ם רפ"ז מה' ס"ת וע' מה שנסתפק עפ"ז בשאג"א סי' ל"ד וע"ע בגבורת ארי ליומא ל"ז ע"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' י"א

שם איתביה אביי וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא, ע' אור שמח פ"ז ה"א מה' ס"ת ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ט ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ח

שם אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו, ע' אור שמח פ"ד הי"ז מה' תפילין

שם מאן הדיוטות א"ר חסדא כותאי מאי כתב עברית א"ר חסדא כתב ליבונאה, ע' בת' רדב"ז ח"ג סי' תמ"ב

שם ראוי היה עזרא שתינתן תורה ע"י לישראל אלמלא קדמו משה כו', ע' הרחב דבר פ' דברים בפסוק בעבר הירדן

שם ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב כו'. ע' זבחים ס"ב ע"א וברש"י שם ד"ה שתכתב אשורית ובמש"כ בחידושי שם בד"ה ארבב"ח ובד"ה ואחד שהעיד

דף כ"ב ע"א למה נקרא שמה אשורית שעלה עמהם מאשור תניא רבי אומר בתחילה בכתב זה ניתנה תורה לישראל כו', ע' בת' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' כ"ד וע"ע בתשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי ה'

שם א"ר שמן בר אבא בוא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד המלך התירו לייחד ולא התירו לו לגרש. וקשה דילמא שאני דוד משום דגרושתו אסורה אח"כ לכל העולם ואחרי דוד ימלוך אחד מבניו שאצלו היא אשת האב, וא"כ תהיה צרורה בארמלות חיות כל ימיה ומשו"ה לא התירו לו לגרש ומה ענין זה לגירושין דעלמא, ואפילו כלפי ייחוד דידיה אין דוגמא דבזה לא יחטא נגד זולתו משא"כ בגירושין דידיה יעגן בת ישראל לעולם, וע' ח"ס אה"ע ח"א סי' קנ"א מה שהאריך בזה וע"ע בת' הריב"ש סי' שצ"ה

שם כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ע' בת' הר"ן סי' ט"ו

שם כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב ביהמ"ק בימיו שנאמר כו', ע' עקידה לסדר בראשית שער השמיני

רש"י ד"ה קנחה בת שבע שבא עליה י"ג ביאות ומקנחת בין תשמיש לתשמיש, ע' נובי"ק חי"ד סי' מ"ו

ע"ב מה להלן שלשים אף כאן שלשים ותני נמי סתם נזירות שלשים יום והתם מנלן א"ר מתנא דא"ק כו', הנה בתענית י"ז ע"א נשתנית הגרסא, וגרסא דהכא עיקר דסתם נזירות ל' יום משנה כפולה היא בנזיר ד"ה ודל"ט, אולם שתי הסוגיות דהכא ודהתם אזלו אליבא דרב מתנא ולא כבר פדא דנזיר ד"ה ע"א, ולפ"ז י"ל דגם סוגיא דמו"ק י"ט ע"ב ס"ל כרב מתנא, ועפ"ז מיושב קושית התוס' שם בד"ה תלתין

שם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, ע' תוס' עירובין מ"ג ריש ע"ב

שם ואלו שבמיתה פרועי ראש כו' גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא כו', ע' בס' חזון איש למס' כלים סוף סי' ב' וע"ע מש"כ בחידושי למנחות ד"ו ע"א

שם עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה כו', ע' אור שמח פ"א ה"ח מביאת מקדש

שם וכי גמרי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי, ע' זבחים רפ"ב בתוד"ה זר ואונן ובצ"ק ובחמדת דניאל שם

דף כ"ג ע"א במשנה ד"מ בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ט"ז ובת' הרמ"א סי' ק"ד

שם וחכ"א אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין כו', ע' בת' הריב"ש סי' שי"א

שם כדאמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא שנו ה"נ בערכאות שבסוריא שנו, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תי"ז

שם אפילו תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דקא"ל מי קא מטרחנא לך, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ב' ובת' מהרי"ק סי' קס"ט

שם א"ר יהודא א"ר אין העדים חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהן כו' תניא נמי הכי כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כו', ע' בת' הרא"ש כלל נ"ט סי' א'

רש"י ד"ה יצא דין אמת לאמתו דצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי בררתי האחד כו', מה שיש לטעות בפירש"י ע' ברא"ש ובמה שהאריך בזה בת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ט

תוד"ה מאי בסה"ד. ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתניתין מיירי אם אירע כך, ע' בת' הרשד"ם חח"מ סי' ז'

ע"ב אלא נמצאת כת שנייה קרובין או פסולין מהו אמר להן כבר העידו עדים הראשונים, ע' קצוה"ח סי' ל"ו סק"ב

שם הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר נידון בחזקה כו', ע' בת' הרמ"א סי' ק"ט

רש"י ד"ה נמצאת כת שנייה. הילכך אומר אני דגרסינן הכי והוא עיקר דר"מ סבר א"צ לברר כו' ורבנן סברי צריך לברר כו', ע' תומים סי' צ"ב סק"א.