אור הישר (נזיקין ב) עג

בן הרמב"ם ז"ל סי' כ"ו ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' ובקצוה"ח סי' ס"א סק"ג

שם אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים כו' שאול סבר לא חזי ולא מידי ודוד סבר חזי לכלבי ושונרי, בברכת הזבח לזבחים ע"א הוכיח מהכא דעור של מת עכו"ם מותר בהנאה וע"ש בצ"ק ובמל"מ פי"ד הכ"א מה' אבל ובמש"כ בחידושי לזבחים שם וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף רל"ג ובאבני מלואים סי' כ"ח סקל"ז

שם כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו כו', ע' בס' ציון דרוש ט' ובהעמק דבר פ' במדבר בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה

שם הלך ובכה על המצוה דאזיל מיניה, ועפ"ז היה מקום לכאורה ליישב קושיא חמורה בפרקי דר"א פל"ב. דקאמר דיצחק אבינו התאבל על אמו ג' שנים עד שנשא את רבקה. הלא במו"ק כ"ז ע"ב דרשינן אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור כו' מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם רחמנים בו יותר ממני. ועכ"פ אין להתאבל יותר מיב"ח כמבואר בשו"ע סי' שצ"ד ע"ש, ולפי המבואר הכא אפשר דגם יצחק בכה על מצות כבוד אם דאזלא מיניה. אך ז"א דא"כ מ"ש יצחק מכל אדם המוזהר על כבוד או"א, ועכ"פ לא שייך בזה לשון אבילות אלא בכייה ודאגה

לכן נלע"ד עפ"ד המד"ר המובא ברש"י חיי שרה בפסוק וינחם יצחק אחרי אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו ע"ש, וע"כ העדר הסימנין של אמו הצדקת גרמו לו כעין אבילות, עד שנתמלאו ע"י רבקה, ולפ"ז אין זה ענין לסתם אבילות

רש"י ד"ה ולא חולצין לאשתו מפני שאסורה לינשא ע"כ, ואע"ג דחליצה היא מצוה אפילו במי שאינה רוצה להנשא כלל. ע' בת' עונג יו"ט סי' קע"ז ובת' עין יצחק ח"ב סי' ס"ב ובס' זרע יצחק ר"ס א'

תוד"ה מצוה שאני וכה"ג לא משני הש"ס גבי המלך שעבר לפני הכלה כו', ע' סוטה מ"א ע"ב תוד"ה מצוה ובמש"כ בחידושי בגמרא שם

דף כ' ע"א במשנה וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש פי' גם לא ככהן גדול שמיסב על הספסל כדלעיל בריש פרקין, ובירושלמי קאמר הדא אמרת דרגש יש בו משום כפיית המיטה המלך אינו חייב בכפיית המיטה, וע"ש במפרשים איך שנדחקו בפירושו, וע"ע בתורת האדם להרמב"ן ענין האבילות מש"כ בזה

תוד"ה נשים לצאת לפני המטה דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ע"כ, מלשון זה משמע דבמקום שנהגו לצאת לאחר המטה חיישי להרהור, ולפ"ז אפ"ל דפליגי בדרשת הכתוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו בקידושין ד"פ ע"ב דהנהוגים לצאת לאחר המטה דרשי כר' יצחק דאפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו, והנהוגים לפני המטה סברי כאבא שאול שם דכי כתיב האי קרא במתרעם על מדותיו כתיב

ע"ב כתנאי ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת שת מלך מלך מותר בו ר' יהודא אומר לא נאמרה בפרשה זו אלא כדי לאיים עליהם כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"י ובס' דבר אברהם סי' א' ובהגה"ה שם

שם שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להן מלך כו', ע' דרשות הר"ן דרוש י"א ובהקדמת עונג יו"ט סי' ו' ובת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים

תוד"ה מלך. תימה למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו כו', לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפ"מ שאמרה איזבל לאחאב קום רש את כרם נבות וגו' ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו, ולפי שבא משום לתא דירושה היה דבר ה' אל אליהו לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת, פי' אף אם נימא דהי"ל ליקח ממנו כרמו בעל כרחו מדין מלך, רק כ"ז הוא אם הניחו בחיים, משא"כ השתא שבא מטעם ירושה אחרי שרצחו נפש, האם כן הוא דרך ירושה. הלא שתים רעות עשה בזה עבר על איסור רציחה ועקר דין ירושה לפי דין התורה ולכן נענש, וע"ל מ"ח ע"ב רש"י ד"ה הרוגי מלכות ובדף מ"ט ע"א רש"י ד"ה אכין ורקין

דף כ"א ע"א בעלמא ר' יהודא לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש טעד"ק מה טעם לא ירבה לו נשים משום דלא יסור לבבו כו', ע' רמב"ן לסה"מ ריש שרש ה' ובס' אבן האזל פ"א הי"ז מה' בית הבחירה ובת מקום שמואל סי' ל"ב

שם מאי נשים ומאי פלגשים א"ר יהודא א"ר נשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד ה"ד מה' מלכים וע' במפרשים שם ובראב"ד ומפרשים פ"א ה"ד מה' אישות ובמפרשי התורה ע"ד רש"י בפ' חיי שרה בפסוק ולבני הפלגשים וע"ע בתוס' יומא ס"ו ע"ב ד"ה פלוני ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' כ"א

שם ארבע מאות ילדים היה לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ח

רש"י ד"ה משיאה שם רע שתכנס לביתך שחרית וערבית ע"כ, בב"מ קט"ו ע"א פירש"י שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית וערבית, ועמש"כ בזה בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל ח"ב סי' ל"ה

רש"י ד"ה מי הוה שרייה ליה אלא ש"מ עדיין לא נתגיירה אמו משילדתה כו', ע' מלואים סי' ד'. סקי"ג

תוד"ה דאס"ד. דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר היתה מעוברת כשבאתה למלחמה כו'. ע' בס' גבורת ארי ליומא כ"ב ע"ב.