אור הישר (נזיקין ב) עא

פ"א ה"א ובבבלי שם ד"ג ע"א רש"י ד"ה ור"מ ובתוס' שם ד"ב ע"ב ד"ה הרי ובמש"כ בחידושי לזבחים כ"ז ע"ב ולמנחות ד"ט ע"ב, וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ה'

שם המקדיש את עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו וקיי"ל דבשערו העומד ליגזוז פליגי כו', בת' ברית יעקב סי' ע"ב כייל כל העומד דהכא עם כל העומד לזרוק וכהע"מ לפדות דב"ק ע"ז ע"ש, אמנם לפ"מ דאמרינן במנחות ק"א ע"ב לא אמר ר"ש התם אלא היכא דהוא מצוה כמו הזריקה והפדייה משא"כ הכא דגזיזה לאו מצוה היא, וע' כריתות כ"ד סע"ב ובתוס' סוטה כ"ה ע"ב ד"ה לאו כגבוי ובת' מקום שמואל סי' ג' מ"ח ק"א ובת' ח"צ סי' ס"ב ס"ג ובת' הו"י ס"ס פ"א ובמק"א הארכתי בזה

רש"י ד"ה ש"מ. פלוגתא דתנאי הוא לת"ק דאמר לית בהו מעילה סבר כמחובר דמי כו' ולר"ש כגזוז דמיא, ע' תומים סי' צ"ה סק"ג

תוד"ה שערו. אע"ג דמעילה ילפינן מתרומה ולענין תרומה לא אמרינן כל העומד לקצור כקצור דמי דלענין האי לא ילפינן מתרומה דתמעול מעל ריבה. ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה'

ע"ב א"ק מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו, וקשה כיון דלפי המסקנא בע"כ קרא דוגם בעליו יומת קאי על מיתה בידי שמים, א"כ מה מקום לאמר כמיתת בעלים כך מיתת השור אחרי דזה בדיני אדם וזה בד"ש, ומשמע דרש"י במשנתינו הרגיש בזה, ומשו"ה כ' שם וז"ל כמיתת בעלים אם היה נידון בחיוב מיתת ב"ד דבעי כ"ג כך מיתת השור ע"ש. אכן בזה גופה איכא למידק היכא אשכחן שני דברים המוקשים בחד קרא שיהיו נפרדים בנוגע למעשה כמו הכא, דהשור יהיה נידון בדיני אדם ובעליו בד"ש וההיקש הוא רק משום דאשכחן מציאות כזאת בבעליו אם היה במקרה במקום אחד, ואפילו לפי מאי דמסיק רש"י בריש מכילתין שם דהאי בעליו יומת קרא יתירא הוא להך דרשא ע"ש, מסתייה דנימא דאתא להאי דינא דכ"ג, אבל ר"ש דריש בב"ק מ"ד ע"ב האי כמיתת הבעלים כך מיתת השור דגם דין השור הוא דוקא עד דמכוין ליה, ורבנן דר' יעקב שם מ"ה ע"א דרשי ליה שיהיה המשפט לפני השור כמו בדין בעליו שצריך שיהיה לפניו ע"ש, וא"כ צריך להיות כל משפטי השור וכל בהמה דאית לה בעלים בכל דברים כמשפט האדם, והרמב"ם פסק רק בהני שלשתן הנ"ל שצריך להיות כמיתת הבעלים

וי"ל עפ"מ דמפרש רש"י לקמן ל"ו ע"ב גבי וכולן אין נוהגין בשוה"נ חוץ מעשרים ושלשה, וז"ל ומסתברא דהיקש להכי אתי שהוא עיקר הדין ותחילתו אבל כולהו אינך להצלה אתי ומה לנו לחוס על שור המועד מוטב לקיים בו ובערת הרע ע"ש, ולפ"ז גם בנתכוין להרוג את זה והרג את זה הוא נמי עיקר הדין ותחילתו, ורבנן דר' יעקב ס"ל דגמר הדין הוא נמי עיקר הדין ואהני הקישא שיהיה צריך להיות בפניו כמו בפני בעלים, וע"ל ע"ח ע"א ובתוד"ה שור טריפה, וע"ע משך חכמה לפ' מסעי בפסוק או באיבה הראשון

שם עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה ד"ר יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובן של שבט כו', ע' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' מ"ב

תוד"ה שור סיני, וא"ת ומאי קמבע"ל משור סיני דמאי נ"מ מאי דהוה הוה כו' ושמא מבע"ל למסבר קראי כו' ע"כ, ע' רש"י חולין י"ז ע"א ד"ה שהכניסו וברא"ש שם ובחידושי לתמיד כ"ו ע"ב

תוד"ה ור' יוחנן. ושמא יש לחלק דלענין אין להורגו כל הקודם קאמר הכא דיש להם תרבות כו', ע' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' י"ד

דף ט"ז ע"א בעי ר"א שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה א"ד למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה כו', ע' בת' חכם צבי סי' פ"ד ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' ז' ובדורש לציון דרוש י"ג בהגה"ה

שם כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כו', ע' באוצר הגאונים לברכות ד"ג ע"ב

רש"י ד"ה דבר דבר הך גז"ש דדבר דבר גמיר ליה האי תנא מרביה אבל הך דהזדה הזדה לא גמיר ליה מרביה וק"ו אדם דן מעצמו ואין אדם דן גז"ש מעצמו כו'. וע"ל פ"ט ע"ב רש"י ד"ה מיתה כתיב ביה ובקידושין י"ז ע"א ד"ה מיכה מיכה, וע"ע פסחים ס"ו סוף ע"א ובתוס' שבת צ"ז ע"א

ע"ב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך, נראה דהכא נדרש רק מן תיבות איש ואשה דוקא, דתיבות ההוא וההיא נדרשות בספרי שם, ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ההיא ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעית, וע"ע משך חכמה לפ' שפטים

שם אר"ל ל"ש אלא במקום אחד אבל בשנים או שלשה מקומות עושין ר' יוחנן אמר אין עושין משום קרחה כו', ע' כ"מ ולח"מ פ"ד ה"ד מה' ע"ז ובס' זיו משנה ובס' נתיב מאיר שם

שם אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל אבל עושין אותן שתים כו', ע' רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' מ"א

דף י"ז ע"א והביא שבעים ושנים פיתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק כו', ע' ח"ס בהשמטות לחלק ח"מ סי' קצ"ג.