אור הישר (נזיקין ב) ע

שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא ע"ש, נמצא דכל טענת רבא מכדי מפוריא לפסחא כו', היה בין התנאים עצמם ועלה היו צריכים לעדותן דר' יהושע ור' פפייס, אכן במשנה היה אפשר לפרש הא דמעברין השנה כל אדר הוא לבד היום שלשים, הואיל וראוי לקובעו ניסן כדשמואל, אמנם לפ"מ דשמואל קאי אלכתחילה לכן הכריע דעת ר"נ דבדיעבד מעובר ומקודש, ובודאי טעמיה דמפרש למשנה דהתם דתנן שמעברין השנה כל אדר, דגם יום השלשים בכלל, ועכ"פ אם עיברו אז מעובר ומקודש. דאל"ה איך יפלוג ר"נ על עדותן דר' יהושע ור' פפייס, ולפ"ז מה מקום נשאר לפני רבא להקשות מכדי מפוריא לפסחא כו', הלא טענה זו היתה אצל החכמים שאמרו עד הפורים, ומפני עדותן נתבטלה והחליטו שמעברין השנה כל אדר

וי"ל דביאור הש"ס בר"ה מ"ט דמ"ד עד הפורים כו' ואידך מידע ידעי דשתא מעברתא כו', נאמר בתר השקלא וטריא בין ר"נ לרבא בסנהדרין דהכא, ולפ"ז שפיר הקשו התוס' כיון דרבא דסנהדרין לא ידע עדיין תירוצא דר"נ, א"כ הוה מצי להקשות קושיתו אמשנה דעדיות

דף י"ג ע"א ושניהם מקרא אחד דרשו חג האסיף תקופת השנה מ"ס כוליה חג בעינן בתקופה חדשה ומ"ס מקצת חג בעינן בתקופה חדשה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' ק"ע אות ג'

רש"י ד"ה חג האסיף. דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד"ו כו', ע' בהקדמת שאגת אריה

ע"ב וקסברי אחרים כו' חג האסיף כתיב חג הבא בזמן אסיפה. ע' קו"א לת' מהרי"ל דיסקין פי' נ"ז וע"ע טו"א לחגיגה י"ח ע"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' ק"ע אות ב'

שם מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים כו', ע' דק"ס ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א

שם בידא ממש סמכין ליה א"ל סמכין ליה בשמא קרי ליה רבי כו', ועפ"ז תתפרש בפסחים ס"פ כיצד צולין דאהא דשאלו לר"ה בר נתן מ"ט קרית לך רב הונא והשיב להם בעל השם אני, היינו שנסמכתי בשם זה לקרוא לי רב הונא, ובזה הנני ניכר בין שאר אינשי דקרי להו הונא סתם, כמש"כ באוצר הגאונים שם בפסחים

שם ברם זכור אותו האיש לטוב ור' יהודא בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל כו', ע' חידושי הרי"מ לחו"מ ס' א' ס"א

רש"י ד"ה וליעבריה לאדר. וא"נ מיקלע בבד"ו לא איכפת לן כו', ע' העמק שאלה ל לשאילתות פ' סי' ס"ז אות כ"ב

רש"י ד"ה למידן דיני קנסות. והיכא דליכא נעילת דלת כגון בד' שומרין וגזילות דיינין בבבל אע"ג דליכא סמוכין דשליחותייהו קא עבדינן כדמפרש בהחובל אבל בקנסא לא עבדינן שליחותייהו כו', ע' נחל יצחק סי' א' סעיף ג' ובחשן אהרן שם ובהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות ב'

תוד"ה שמור בסה"ד. דקיי"ל כאחרים דלא חיישינן לתקופת תשרי דלא דריש חג האסיף ע"כ, ע' בבעה"מ ובמעין החכמה דף ב' ע"א

דף י"ד ע"א דאמר ר"א אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו על כל עונותיו, הנה בליקוטי פרדס הגדול לרש"י ז"ל דף נ"ט ע"ב הביא לזה סמך מדכתיב בן שנה שאול במלכו, וז"ל וכי בן שנה הוא אלא כיון שמלך נעשה כבן שנה נקי ומלובן ע"כ, וקשה דביומא כ"ב ע"ב משמע דהאי קרא אשמעינן שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא אף בזולת ההתמנות למלוכה, כדמוכח מכל הסוגיא ע"ש וצ"ע

שם ויצאו הן ולא שלוחן ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר צריך לעסוק במדידה, וכה"ג הגרסא בסוטה מ"ה ע"א, אולם התוס' ריש ערכין בד"ה קרבנו ולא קרבן חבירו הי"ל הגרסא ומדדו ולא שלוחם וכן מועתק במל"מ פ"ג ה"ט מה' עבדים, וע' יבמות ק"א ע"ב תוד"ה וקראו ובגליון הש"ס שם ובמל"מ רפ"ט מה' רוצח ובמש"כ בחידושי לערכין שם

תוד"ה יכול. וקשה דבפ' עגלה ערופה תנן נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין ומפרש בגמרא דזקני העיר בעינן וליכא, ע' אור שמח פ"ב ה"ו מה' סנהדרין. ם

ע"ב כהן גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, ע' העמק דבר פ' שפטים בפסוק והאיש אשר יעשה בזדון

שם דאמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה, ע' מגילה כ"ג ע"ב תוד"ה עשרה ובטו"א שם ובמה שהארכתי בדבריו בחידושי לערכין י"ט ע"א בתוד"ה או דילמא

תוד"ה מלמד שהמקום גורם. ואע"ג דבמע"ש כתיב נמי מקום ומע"ש בכל העיר כו', וכן האריכו התוס' גם בשבת ובע"ז כנרשם עה"ג ע"ש, אבל לולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דהמקום גורם דהכא בע"כ קאי על מקום המזבח. והוא עפ"מ דתניא לקמן נ"ב ע"ב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט, וע"ש בפי' רבינו חננאל ובחידושי הרי"מ לחו"מ ר"ס א'

דף ט"ו ע"א עשרה כהנים כתובים בפרשה חד לגופיה ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט ואמא"מ אלא לרבות. ירושלמי הוריות