אור הישר (נזיקין ב) סט

אלו הגבוהות מכולן אליבא דכו"ע והן ביד האדם להשיגן

שם תלמידו של עזרא, וכן בתר הכי גבי שמואל הקטן דאמרו בהספדו תלמידו של הלל ע"כ, ואע"ג דלאו בדור אחד היו נקראו על שום מעשיהם תלמיד, וכדאשכחן באבות תלמידיו של אברהם אבינו מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו', ובתוספתא שילהי עדיות אליהו תלמידו של משה ובפסחים נ"ז ע"א ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס וביומא ד"ד ע"א ושני ת"ח מתלמידיו של משה לאפוקי צדוקין. שוב מצאתי כמש"כ ברש"י סוטה י"ג סוף ע"א ע"ש

, תוד"ה ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן משום דהנך דיתבי בא"י א"צ לעבר דאפילו האחרון יכול להגיע מר"ח ניסן עד פסח כו' ע"כ, הנה בפסחים ד"ג סוף ע"ב כתבו התוס' דנציבין היא בחו"ל להכי לא היה עולה ר' יהודא בן בתירא משם לרגל ולהקריב הפסח, וכבר טרח במל"מ ר"ה ק"פ להבין לדברי התוס' ע"ש, ולכאורה ממש"כ התוס' הכא נראה דבני חו"ל חייבין ואף שי"ל דלאו מתורת חיוב רק בדרך רשות אם ירצו לעלות לרגל, וע' מה שהאריך בזה בס' זרעא דיוסף סי' ז'

ע"ב ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפת על שתא דא יומין תלתין, ע' ספר חסידים סי' ט"ו

שם על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, ע' באוצר הגאונים לביצה ד"ד בחלק התשובות

שם העיד חנניא איש אוני אם עיברוה בגליל אינה מעוברת אר"י בריה דרשב"פ מ"ט דחנניא איש אוני א"ק לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום ע"כ, והנה לפי המבואר בירושלמי דפרקין ה"ב, דחנניא גופיה העיד שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל ע"ש, לפ"ז צ"ל דהאי ילפותא מהאי קרא דלשכנו תדרשו קאי רק אלכתחילה, ודוקא בדיכולים לעבר בא"י

רש"י ד"ה שכנו של מקום ירושלים והוא ביהודא ע"כ, נלע"ד דרש"י נשמר בזה מקושית התוס', דבברכות נפק"ל מדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והכא מייתי מלשכנו תדרשו והניחו בקושיא ע"ש, ולהכי שפיר כ' רש"י דכמו התם למד מדכתיב ודבר ה' מירושלים גם הכא דנפק"ל מקרא דלשכנו תדרשו נמי הכוונה ירושלים, דהא דבברייתא תניא אין מעברין את השנים אלא ביהודה פירושו ג"כ בירושלים שהיא ביהודא, אבל עכ"פ תקשה לע"ד על פירש"י מירושלמי דמכילתין פ"א ה"ב, אהא דעיברו השנה בלוד כו' דפריך ולוד לאו מיהודא היא א"ל אין ומפני מה אין מעברין בה כו' ע"ש, הרי בהדיא דהא דיהודא לאו דוקא ירושלים וצ"ע

תוד"ה אין. ובירושלמי אמרינן בהדיא כו' ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחו"ל ע"כ, ע' פדר"א פ"ח ובמש"כ בחידושי ליבמות קט"ו ע"א וע"ע בס' הגיון יצחק פ"ב

בסה"ד וקשה קצת דבברכות כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו, ע' נובי"ת חי"ד סי' ע"ט ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ע"ד רש"י בד"ה שכנו של מקום

דף י"ב ע"א זוג הבא מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשים בלוז ומאי ניהו תכלת כו'. עמש"כ עה"ג וע"ע בת' הריב"ש סי' מ"ה

שם אר"ש מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו אמרו לו משם ראיה ב"ד ישבו וקבעו כל אחת ואחת בזמנה, ע' באוצר הגאונים לביצה ד"ד בחלק התשובות

רש"י ד"ה מפני הטומאה כגון שהיה נשיא חולה ואמדוהו למות ערב הפסח או שני ימים כו', ונרשם עה"ג דצ"ל ששה ימים, וע' בח"ס על סוגיות הש"ס סי' י"ב שנוטה להגרסא שני ימים ובגבורת ארי ליומא בדרוש הנספח אליו לשבת שובה ובדורש לציון דרוש ג'

רש"י ד"ה שעיבר את השנה מפני הטומאה שנטמאו בימי אחז אביו מע"ז כו', ע' בס' אבן האזל פ"א הי"ג מבית הבחירה

תוד"ה שעיבר. ובירושלמי אמר דגולגלתא של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח כו', ע' מל"מ פ"א הי"ג מבית הבחירה ובת' ושב הכהן סי' ע"ה ובת' דעת כהן סי' רי"ד וע"ע נובי"ת חא"ח סי' פ"ו

ע"ב אלמא אית ליה לר' יהודא טומאה דחויה היא בצבור והתניא ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה כו', ע' שאגת אריה סי' ל"ח ובגבורת ארי ליומא ד"ו ע"ב

שם ולית ליה לחזקיה החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן כו', ולכאורה מנ"ל דביום שראוי לקובעו ניסן נמי לא דילמא דוקא בניסן ממש, ועמש"כ בזה ביערות דבש סוף ח"ב ובח"ס על סוגיות הש"ס בסוגיא דכבש הבא עם העומר

רש"י ד"ה אין מקדשין. אלא שתקי וכי מטי ריש ירחא אחרינא מקדשי ליה לניסן. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אמור ר"ס ק"ט

תוד"ה מכדי מפוריא לפסחא כו' אמתניתין דעדיות הם העידו שמעברין את השנה כל אדר הוה מצי לאקשויי, וכמ"כ הקשו התוס' בר"ה ד"ז ע"א ונשארו בקושיא, וקשה הלא אהא דתנן בעדיות הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים אמרו בר"ה שם מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח