אור הישר (נזיקין ב) סח

תוד"ה פסילנא לך מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסיל כו', ע' בת' מהרי"ק סי' כ"א

תוד"ה מוציא ש"ר. פי' בקונטרס שהבעל טוען פ"פ מצאתי להפסידה כתובתה וקשה לר"ת כו', ע' בחידושי הר"ן ובקצוה"ח סי' ג' סק"ג ובקונטרס החידושים הנספחים סוף ס' הפלאה

בא"ד ומפרש ר"ת דכולה שמעתין איירי לענין מאה סלעים כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' כ'

ע"ב ר"פ אמר הכא באשה חבירה עסקינן כו' דתניא ר' יוסי בר"י אומר חבר א"צ התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, ע' נובי"ק חאה"ע סי' נ"ז

דף ט' ע"א תוד"ה לא בא. ומצי למימר דפליגי אדר"ש וס"ל דנהרגין אע"פ שאין ג' זוממין כו', ע' בת' משנה שכיר ח"א סי' מ"ח

תוד"ה בזמן שהתרו. דאי לא תימא הכי כל גיטין כשנותנין אותן בפני קרובים או פסולים יהיו פסולים כו' ע"כ, הא דלא הקשו מקידושין ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק'

בא"ד דהא דטעמא דאין עד נעשה דיין נראה או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים בעצמם דנין לא ירצו לקבל הזמה על עדותן כו', הנה טעם זה דחו התוס' בב"ק ד"צ ע"ב, וע' טו"א לר"ה כ"ה בקונטרס אבני שהם ובת' משה האיש חא"ח סי' כ"ח

בא"ד דלרבי בנתכוונו להעיד בעלמא סגי כדמוכח במכות ור' יוסי בעי התראה ממש, ע' תומים סי' ל"ג סק"ב

בסה"ד א"נ לא פסק כוותיה אלא במאי דקאמר אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר גרידא אבל בכוונת עדות סבר כרבי כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ע"ו

ע"ב וא"ר יוסף פלוני רבעו לאונסו הוא ואחר מצטרפין להורגו לרצונו רשע הוא כו' רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו וא"א משים עצמו רשע, ע' בתשובות רבי אליעזר סי' א' ענף ב' ובת' פרי יצחק ח"ב סי' ל"ח וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"א ובדורש לציון סוף דרוש י"ג ובתומים ר"ס ל"ח

תוד"ה עידי האב. תימה דאמאי נהרגין דמצו אמרי לא לחייב עידי הבעל באנו כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

בסה"ד הו"מ לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה וידעי שחבר א"צ התראה, ע' בת' הגרע"א סי' רי"ב ובגבורת ארי למכות ד"ט ע"ב

תוד"ה לרצונו. א"נ התם כשר משום דיצרו תוקפו כ"כ כו', ע' בתוס' לקמן כ"ו סוף ע"ב ובת' מהר"ם ב"ב סי' תס"ג

בא"ד א"נ יצרו תוקפו וכשר לעדות אחרת כו'. ע' תומים קונטרס כללי מגו סי' ק"ד

תוד"ה ואין אדם. אלא פלגינן לאמר שרבע אבל לא שרבעו כו', פי' וזה הוה כתרי גופי, וע' נובי"ת חאה"ע סי' ט"ו

דף יוד ע"א מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל, ע' בת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' א' ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

שם פלוני רבע שורי מהו מי אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו כו', ע' ת' אחיעזר חאה"ע סי' ה'

שם בתר דבעי הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו, ע' בת' הריב"ש סי' של"ט ובתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ד

שם מ"ט דר' ישמעאל אמר אביי אתיא רשע רשע מחייבי מיתות כו' מה להלן בכ"ג אף כאן בכ"ג, ע' גבורת ארי למכות ד"ה ע"ב

שם אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי. ע' בת' ברית יעקב סי' קי"א

רש"י ד"ה ומשלמין ממון. ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון כו', ע' גבורת ארי למכות ד"ד ע"ב ובת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' ל"ג

תוד"ה אצל אשתו לא אמרינן אע"ג דמתניתין היא בזה בורר דבעל כאשתו לענין עדות ס"ד הכא דמחמת מיגו דמהימן להורגו מהימן להורגה, ע' דורש לציון דרוש י"ג

ע"ב דתניא ר"א ב"ר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו כו', ע' רמב"ן לסה"מ סוף עשה קנ"ג

דף י"א ע"א עמד ר"מ וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כתבו כולם ונתנו לה, ע' אור שמח פ"ג ה"ד מה' גירושין

שם משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול, ע' עקידה שער י"ט

שם נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו כו' נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו כו', וכה"ג אשכחן בברכות ד"ו ע"ב גבי קובע מקום לתפילתו דכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד ע"ש, וצריך להבין מ"ש דנקטו בהספדם דוקא מעלות אלו, וי"ל משום דבע"ז ד"כ ע"ב נחלקו דסתמא דהש"ס סברי דחסידות גדולה מיתר המעלות שמנה ר' פנחס בן יאיר, וריב"ל סבר ענוה גדולה מכולן, ובע"כ דפלוגתתם איננה כוללת רוח הקודש ותחיית המתים שהם רק ביד הקב"ה, אלא הדברים שביד האדם להשיג, וע' בס' אמרי נועם לברכות שם, ולכן הזכירו דוקא מעלות