אור הישר (נזיקין ב) סז

דף ז' ע"א ההוא דהוה קאמר ואזיל קאזל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזול באורחא. הנה בזה הורונו דהמתחייב בדין אל יהיה נעצב אדרבה ישמח על הפסק דין שתצילוהו מאיסור גזל, וע' בדרשות הר"ן דרוש י"א מה שהאריך בזה

, שם ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, ע' יומא ע"ב ע"ב ובתוס' ישנים שם ד"ה הא כמ"ד ובהתוה"מ פ' תרומה כ"ה י"א

שם כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל כו', עמש"כ עה"ג וע"ע בת' הרא"ש כלל ק"ז סי' ה'

שם גורם לשכינה שתסתלק מישראל, כה"ג ברכות ה' ע"ב כ"ז ע"ב שבת ס"ג ע"א יבמות ת ס"ד ע"א ב"ק פ"ג ע"א

תוד"ה אלא על ד"ת. והא דאמרינן בפ' במה מדליקין ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה כו', וראיתי בס' פנים מסבירות לשבת שם שתירץ דהאי נשאת ונתת כוונתם לעסק התורה, דוגמת הא דתנן לקמן ד"מ ע"א גבי סנהדרין נושאין ונותנין כל הלילה ע"ש, ועל זה שואלין אותו אם מה שנשא ונתן בד"ת היה באמונה, לא לקנטר ולא לאיזו הנאה גופנית, ואם משיב כן, אז שואלין אותו אם היה קובע זמן ללמודו תמידין כסדרן, משא"כ אם לא היה יכול להשיב על השאלה הראשונה בחיוב, אז אין שואלין אותו יותר. כי מה לנו לקביעת עתותיו ללימוד התורה אם לא היתה באמונה, וע"ע בהקדמת הפלאה לכתובות אות ל"ו

ע"ב דבי נשיאה אוקמא דיינא דלא הוה גמיר כו', בשאילתא הנוספת לפ' משפטים שנדפסה בסוף השאילתות נשתנה הרבה מהגרסא שהיא לפנינו הכא וע"ש בהעמק שאלה

שם כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל כו' ובמקום שיש ת"ח כאילו נטעו אצל מזבח, ע' יערות דבש דף ע"ג וע"ע במהרי"ק שורש קי"ז ובמשך חכמה ר"פ שפטים בפסוק לא תטע לך ובהרחב דבר שם

שם שמוע בין אחיכם ושפטתם א"ר חנינא אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו כו' רב כהנא אמר מהכא מלא תשא לא תשיא כו', הנה הרמב"ם פכ"א ה"ז מה' סנהדרין הביא שני המקראות ביחד וע"ש במפרשים ובמעין החכמה דף כ' ע"א

רש"י ד"ה ששים גבורים ת"ח וששים לאו דוקא, והנה אף דרש"י פי' הכי בשבת ד"צ ע"ב על לשון חכמים דשיתין לאו דוקא, אולם הכא פירש"י על לישנא דקרא, ובמו"ק כ"ח ע"א יהיו התוס' כמסתפקים בזה גם על לשון חכמים, וע' תוס' ב"ק צ"ב ע"ב

רש"י ד"ה דנמטיין שיבא מכשורא. שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי ע"כ ע' העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות י"ב

רש"י ד"ה שופר לשמתא ונידוי, ע' משך חכמה ר"פ דברים בפסוק ואצוה את שופטיכם

רש"י ד"ה סנדל לחליצה, ע' בת' מהרי"ק סי' קע"א

רש"י ד"ה בין גרו לשון מגור תשמישי דירה כו', ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' כ"ט

דף ח' ע"א פסילנא לך לדינא א"ל רב לרב כהנא ם פוק דייניה כו', ע' תומים סי' ז' סק"י

שם אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור עד כמה א"ר חנן ואיתימא ר' שבתאי כאשר ישא האומן את היונק, ולכאורה לא נדע בזה גבול הסבלנות, ונראה עפ"מ שיל"ד בקרא גופה דלא כתיב כאשר תשא האומנת את היונק, ויצא מגדר הרגיל לאמר כאשר ישא האומן, ובע"כ דזאת גופה היתה טענת משה רבינו, הן אם הייתם דורשים ממני שאלות באיסור והיתר או דיני תורה אחרים אז הייתי מרגיש בעצמי כאומנת הממלאה דרישת התינוק להניקו, שזהו בידה וממילא בחובתה, משא"כ כשתדרשו ממני דברים דלאו סמיא בידן למלאות הריני דומה כאומן הנושאו והתינוק דורש ממנו להניקו, כן הדבר הזה מאין לי בשר וגו', וזהו מליצת חז"ל כאן לבל יאמר הדיין הנני משועבד לסבול את הצבור רק בנוגע לדברי תורה אבל לא בשאר צרכיהם, לה"ק עד כמה כאשר ישא האומן את היונק, היינו בדברים היוצאים מגבולי התורה אם רק הוא נוגע לצרכי הכלל עליו לסבול, וכאשר ראינו כי גם אחרי טענה זו של משה רבינו שלח השי"ת עזרתו למלא דרישתם גם בתביעת הבשר, אולם גם לזה הקדימו חז"ל אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם, שלא יטרידוהו בדברים היוצאים מגבולי אפשרותו לפי המקום ולפי הזמן. דעי"ז יתבטל מעיקרי השתעבדותו אל הצבור שבידו וחובתו למלאותם

שם א"ל משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם א"ל הקב"ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור כו', ע' משך חכמה לפ' וילך בפסוק כי אתה תבוא

שם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור, מכאן הוכיח רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' ד' דשני ראשי גליות לא מוקמינן

שם שלח ליה ר"נ בר ר"ח לר"נ בר יעקב ילמדנו רבינו דיני קנסות בכמה מאי קא מבע"ל הא אנן תנן בג' אלא יחיד מומחה קמבע"ל כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות י"ד.