אור הישר (נזיקין ב) סו

אבינו ליהודא שתי הבטחות האחת שלא יופסק נגיד ומצוה מזרעו ואפילו בארצות גלותם, ועוד שזרעו יהיו עוסקים בתורה, וע"ע בדרשות הר"ן דרוש שביעי ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ה' ובת' הרא"ש סוף כלל י"ח ובמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בקונטרס קדמת העמק לשאילתות של סדר במדבר אות יוד ובביאורו הרחב דבר עה"ת פ' ויחי בפסוק לא יסור שבט מיהודא

שם א"ל ר' חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר, ע' בת' הרשב"א סי' של"א

רש"י ד"ה שבט. דהפקר ב"ד הפקר דכתיב וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות דפ"ט ע"כ, לכאורה יל"ד הלא זהו רק דעת ר' יצחק ביבמות שם וכן בגיטין ל"ו, אבל ר' אלעזר יליף שם מאלה הנחלות וביש"ש ליבמות כ' שם וכ"כ הרשב"א בגיטין שם דר"א עדיפא, דמדר' יצחק לא נוכל למילף רק דב"ד יכולים להפקיר נכסיו משא"כ מדרשת ר"א ידעינן דיכולים גם להחליט לאחרים דוגמת אלה הנחלות, וגם הרשב"ם בב"ב קע"א ע"א נקט דרשת אלה הנחלות, אמנם רש"י נקט דרשת ה' יצחק לעיקר משום סתימת הש"ס במו"ק ט"ז ע"א: וע"ש ברש"י דבכל דוכתי נפקא לן מקרא דעזרא וכ"ה בירושלמי פאה פ"ה ה"א ובשקלים פ"א ה"ב וברמב"ם פכ"ד ה"ו מה' סנהדרין, ובמק"א הארכתי בזה

רש"י ד"ה לא מינייכו נקיטנא רשותא ואיני כפוף לכם ע"כ, משמע דאי מינייהו הוה נקיט רשותא אז היה כפוף להם, ועמש"כ בזה בת' מהרי"ק סי' קי"ז

תוד"ה ואי לא. פי' בקונטרס ואי לא כגון דאמרי ליה דיינת לן ד"ת וקשה דא"כ מאי דייק מהכא כו', ע' ש"ך חו"מ סי' כ"ה סק"ל

תוד"ה דהכא שבט. והיינו טעמא משום דראש גולה מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות כדאמר בירושלמי, ע' תומים סי' ג' סק"ו

תוד"ה נקיטנא. שמא בעירו של רבי היה ובעירו לא היה רשאי אדם ליתן רשות אלא רבי, ע' בת' שבות יעקב ח"א סי' מ"ד ובת' ברכת חיים סי' ל"ג

ע"ב יתיר בכורות אל יתיר מ"ט אילימא משום דלא חכים הא קאמרינן דחכים טובא אלא משום דלא בקי ע' בס' אהבת ציון דרוש ט'

שם והוא מי ביצים דרוש להו ואינהו סבור מי בצעים ע"כ, דוגמא לחלות הטעות עפ"מ דאשכחן בברכות ל"ב ע"א דבי ראב"י קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ועפ"ז מספקא להו נמי בר"פ המוציא יין בלשון המשנה בכ"מ כדי גמיאה או גמיעה גראינין או גרעינין כו' ובר"פ כיצד מעברין אי מעברין תנן או מאברין, ושם נ"ג ע"ב אכוזו תנן או עכוזו, וע' ברש"י מגילה כ"ג ע"ב ד"ה מפני

שם תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ג

שם לאו ר' מני דמן צורי איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו כו', ע' עירובין ס"ב ע"ב תוד"ה רב חסדא ובתורת חיים שם

שם שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב"ד חצוף יתיב ר"נ וקאמר להא שמעתא, ע' ב"ב ד"מ ע"א תוד"ה קיום שטרות ובנחל יצחק סי' ג' ענף ב'

תוד"ה פסולין. ואר"ת דודאי נהרות הן ולפי שאין המים צוללין ועפר וטיט מעורב בהן פסולין למי חטאת, ע' תוי"ט פרה פ"ח מ"י ובת' עין יצחק חי"ד סי' כ'

תוד"ה אלא א"כ, וליכא למימר דהכא איירי בתלמיד חבר ולכך שרי נמי חוץ לשלש פרסאות כו', ע' בת' הרשב"א סי' קי"א ובת' מהרי"ק סי' קס"ט

דף ו' ע"א איתיביה ר' אבא לר' אבהו דן את הדין כו' הב"ע דקיבלוה עלייהו כו', ע' תומים סי' כ"ה סק"ו

שם דמ"ס מקשינן פשרה לדין ומ"ס לא מקשינן פשרה לדין, ע' קצוה"ח סי' ג' סק"ב

תוד"ה ד"ה צריכה. אין לדקדק מכאן דבעלמא מחילה צריכה קנין כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' שכ"ו

בא"ד ומבכור שנטל חלק כפשוט דאמר ויתר אין לדקדק נמי כלל, ע' תוס' ב"ב קכ"ד ע"א ד"ה ואם אמר

ע"ב ד"א בנו של ריה"ג אומר אסור לבצוע כו', הנה אפילו להאי תנא הוא דוקא בב"ד דישראל שאסור להם לדון רק ע"פ דין התורה אבל בב"ד של ב"נ שמוזהרים על הדינים להם מותר ומצוה לבצוע, כדכ' בס' משך חכמה לפ' וירא בפסוק כי ידעתיו

שם וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, ע' העמק דבר פ' יתרו בפסוק וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום

שם שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן אין אני נזקק לכם כו', ע' בת' הרמ"א סי' י"ז

רש"י ד"ה ה"ג שמא יתחייב חזק ונמצא רודפו רודף את הדיין כו', אין כן הגרסא בשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח וע"ש בהעמק שאלה אות ח'

תוד"ה נגמר. אבל קשה מאי ביצוע שייך השתא אחר שנפסק הדין לגמרי כו', ע' תומים סי' י"ב סק"ג

תוד"ה טחנה ואפאה להכי נקט ואפאה כו', ע' בתוס' ב"ק צ"ד ריש ע"א ובר"פ שלשה שאכלו ד"ה אכל ושם מ"ז ע"א רש"י ד"ה הא לא חזי,