אור הישר (נזיקין ב) סה

כדאמרי אינשי אפ"ל דלטעמיה אזיל דס"ל לקמן פ"ה ע"ב דאמרינן דברה תורה כלשון ב"א, וע' תוס' מנחות י"ז ע"ב ובמל"מ פ"ו ה"ז מה' דעות

, שם מה ת"ל לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה, ע' מה שהאריך בנחל יצחק סי' ג' אם גם לענין אודיתא או קבלת עדות דא"צ למשא ומתן אי סגי בשני דיינים

תוד"ה דיני ממונות לכש"כ. תימה דבריש המוכר פירות קאמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי לא נילף בק"ו מד"נ כדאמר הכא כו' ע"כ, וקשה הלא הרשב"ם בב"ב שם ביאר בהדיא הטעם משום דבד"מ איכא מוחזק, והוא מדברי שמואל גופיה דביאר הכי ר"פ הפרה כי אזלינן בת"ר באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בת"ר אלא הממע"ה, ואפ"ל נמי דבאיסור אין מי שיברר להכי מוקמינן אדין תורה דאחרי רבים להטות כדאמרינן בחולין י"א, משא"כ בממון דהוא מוחזק ואפשר לברר ע"פ עדים, אמרינן כיון דהוא המוציא עליו הראיה לברר, וג"ז אסמכוה אקרא דמי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם, ורב אשי קאמר דאפילו קרא לא בעי סברא הוא כדאמר ר"פ הפרה, וע' בירושלמי דמכילתין פ"ג ה"ח, אמנם כ"ז הוא בנוגע לדין ממון בין אדם לחבירו, בזה יש מקום לאמר הממע"ה וממילא בטל בזה דין רובא, משא"כ הכא דנוגע לדיינים. ולא לבעלי דינין, זהו בגדר איסור ולא בגדר ממון. דהא כל דין דאזלינן בת"ר באיסורא, ילפינן בחולין י"א ע"א מקרא דאחרי רבים להטות דכתיב בדיינין, הרי דהוא בסוג איסור דאזלינן בהוא בתר רובא, והשתא לפ"מ דד"מ וד"נ דבסוגיין תרווייהו איירו בדיינין, וכמו דד"נ תנן במשנתנו דבכ"ג, כמ"כ שנינו התם דד"מ בשלשה, ולהכי שפיר קאמר דר' יאשיה מייתי בק"ו, ומה ד"נ דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לכש"כ, משא"כ בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב דאיירי בתביעת ממון ואחד מוחזק כנ"ל, בזה ליכא למימר הכי וצ"ע כעת, וע"ע בס' באר יעקב סוף חלק או"ח ובש"ש שמעתא ד' פ"ט

בא"ד וצ"ל דרובא לרידיא זבני לא חשיב כי הנך רובא הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות, ע' ש"ש שמעתא ד' פ"ו ובת' חוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' ז' ובאבני מלואים סי' מ"ה סק"ב ובס' עולת שמואל ח"א סי' נ"ט

דף ד' ע"א ר"ע אומר מנין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר על כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד ורבנן נפשת כתיב, ע' טו"א לר"ה דף כ"ד

רש"י ד"ה בחלב אמו יכול בחלב אמו אבל בחלב מותר לבשל, ע' מהר"ם לובלין מה שהגיה בלשון רש"י ומש"כ הפמ"ג בסוף הפתיחה לספרו גינת וורדים ובת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' מ"ם

תוד"ה כולהו ס"ל. דהא רבי ור"ע ור"ש דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפ' ספק אכל ובפ' דם שחיטה בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב, ע' בס' שאילת שלום סי' יוד

תוד"ה מניין לרביעית דם. תימה ל"ל קרא להכי כו' תיפ"ל מידי דהוה אבשר המת דדם חשיב כבשר כדמוכח בהמוציא יין גבי דם נבילה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ע"כ, לפי לשון התוס' משמע דכן הוא שם בלשון הש"ס, ומזה שפיר הוה משמע דרביעית דם טומאתו מן התורה כמו בשר, ולפ"ז שפיר הקשו ל"ל קרא לרביעית דם הרי כבשר הוא, אולם לפנינו לא כן הלשון לא בשבת ולא במנחות, אלא כן הוא הלשון, א"ר יוסי ב"ר יהודא אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. ומפרש הראב"ד רפ"ה דעדיות וז"ל וכיון שהוא קרוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבילה ע"ש, הרי אדרבה חזינן דרק גזירה דרבנן היא גבי דם נבילה. וממילא בעלמא לא הוי רביעית דם בכלל בשר, ומשו"ה שפיר איצטריך קרא. ואין מקום לקושית התוס', וצ"ע כעת

בא"ד הא דתנן בפ' קדשי מזבח כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה כו', ע' תוס' יומא פ"א ע"א ובגבורת ארי בהשמטות שם

ע"ב אלא דכו"ע יש אם למקרא ורבי ורבנן בהא קמיפלגי רבי סבר ירשיעון אלקים אחריני ורבנן סברי ירשיעון דהאיך, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק אם לא ימצא הגנב

שם וה"מ כי פליגי היכא דשני קרא ממסורת אבל האי חלב וחלב דכי הדדי נינהו יש אם למקרא, ע' בווי העמודים לס' יראים סי' רל"א

תוד"ה לטטפת בסה"ד. ואע"ג דר"ש לא דריש וי"ו וי"ו למ"ד דריש כו', ע' בשער התירוצים

תוד"ה דרך בישול. וי"מ דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסור ע"כ, ולכאורה י"ל דאיצטריך לאסור הנאה כדאמר בבכורות גבי חלב, ועמש"כ בזה בת' טוב טעם ודעת ה' מאכלי עכו"ם סי' יוד

דף ה' ע"א ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' י"ב ובנתיבות ר"ס ג'

שם האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא, ע בת' ריב"ש סי' רע"א

שם לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים, הנה כאן הבטיח יעקב