אור הישר (נזיקין ב) סד

לב"ק מ"א ע"ב ובס' שערי ישר ח"ב שער ו' פרק ה'

ע"ב והא"ר אבהו שנים שדנו ד"מ לד"ה אין דיניהם דין. ע' בתוס' לקמן ד"ה ריש ע"א ובמש"כ בחידושי ד"ג ע"א וע"ע בת' שפת הים ח"ג סי' ג'

שם דא"ר חנינא דבר תורה אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה ובחקירה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ז סי' ה' בד"ה עוד שאלוהו הרבה שאלות

רש"י ד"ה הודאות והלואות שניהן על עסקי מלוה הן הודאות שבא לדון בעדי הודאה כו' הלואה שבא לדון בעדי הלואה כו'. ואית דמפרשי הודאות שמודה במקצת כו', ע' מה שהאריכו ע"פ תרי לישני דרש"י בנחל יצחק סי' ג' ובחידושי הרי"ם לחו"מ סי' א' ס"ק ג' ד'

רש"י ד"ה משום דר' חנינא ותקנתא דרבנן היא, ע' נתיבות סי' א' סק"א ומה שהאריך בזה בנחל יצחק שם וע"ע בס' חשן אהרן ה' דיינים סי' א'

תוד"ה מה לי. שכן דרך בכל מקום בלשון מה לי להקדים הפשוט כו', נ"ב הו"מ נמי לאתויי מב"ק ד"מ ע"ב מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה

תוד"ה דברי הכל. ובירושלמי דריש מכילתין אמרינן ר' יוחנן ור"ל אמרי תרווייהו שנים שדנו אין דיניהם דין כו', ע' נחל יצחק סי' ז' סעיף ג' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' נ"ח אות ג'

תוד"ה ליבעי. תימה דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתיב אלקים ובפ' המגרש ממעט להו מדכתיב לפניהם כו' ע' תומים סי' א' סק"א ובקצוה"ח ר"ס ג'

דף ג' ע"א אלא מעתה טעו לא ישלמו כש"כ אתה נועל דלת בפני לוין, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' שלח סי' קכ"ח אות ב'

שם אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות אי אפשר דלית בהו חד דגמיר, ע' קצוה"ח סי' ל"ו סק"ז

שם דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין כו', ע' בת' הגרע"א סי' קע"ה ובנחל יצחק ר"ס ג'

שם לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל, והנה בר"ה ר"פ ראוהו ב"ד תנן שאין היחיד נאמן ע"י עצמו לאמר מקודש, קאמר שם בגמ' משום דסד"א הואיל ותניא דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחיד ה"נ ניקדשיה ביחיד קמ"ל ואימא ה"נ אין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך כו' וכ' שם התוס' וז"ל ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד וסוגיא דהכא כמ"ד בשמעתא קמייתא דסנהדרין דבר תורה חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט מדאיצטריך ליה הכא עד דאיכא אהרן בהדך כו' עכ"ל, והשתא לפי דבריהם מיושבת סוגיא דהתם עם שיטת רב אחא דבסוגיין, אבל עכ"פ תקשה לרבא דהכא דס"ל דמדאורייתא תלתא בעינן א"כ מדוע קאמר רחמנא למשה עד דאיכא אהרן בהדך, ואפ"ל דרבא סבר דקידוש החדש מד"מ לא ילפינן ומשו"ה אפילו אם ד"מ בשלשה דבר תורה מ"מ קידוש החדש סגי ביחיד ולהכי איצטריך התנא לאשמעינן שאין היחיד נאמן ע"י עצמו לאמר מקודש, וזו היא נמי כוונת התוס' שם שכ' דסוגיא דהתם היא רק אליבא דרב אחא דהכא, דהיינו נמי דרבא פליג על כל השקלא וטריא דהתם בש"ס, וכן צריכינן למימר דר' אבהו ס"ל ג"כ כרבא, ולה"ק לעיל בסמוך שנים שדנו ד"מ לדברי הכל אין דיניהם דין, דאל"ה איך קאמר לדברי הכל, הלא לפי הסוגיא דר"ה חד נמי כשר בד"מ, וע"ע בטו"א שם ובנה"מ ר"ס ג'

שם איידי דקא בעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כו' ואיידי דקא בעי למיתני חצי נזק תנא נמי נזק, ע' יד מלאכי סי' ח'

רש"י ד"ה מדאורייתא. דכתיב תשפוט לשון יחיד ואין עירוב פרשיות כאן כו', ע' נה"מ ר"ס ג'

תוד"ה שנאמר. וי"ל דמ"מ לא הוה מצריכינן דרישה וחקירה בשאר ד"מ אלא דוקא בעד"ז אי לאו דכתיב משפט אחד, ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ב בד"ה ולהתיר לך ספק זה

תוד"ה שלא. וי"מ דוקא גזלות שע"י חבלות כו' דכה"ג לא שכיח כו', ע' תומים סי' א' סק"ב ובקצוה"ח שם סק"ג ובהעמק שאלה לשאילתות ר"פ משפטים

תוד"ה לרבא לית ליה דשמואל. בה"ג פוסק כש כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה כו' ע"כ, ונראה להוכיח דרש"י פוסק נמי כשמואל ועכ"פ מספקא ליה, מהא דלקמן פ"ז ע"ב בד"ה בפלוגתא דשמואל ור' אבהו שכ' וז"ל אי רבנן כשמואל וזקן ממרא כר' אבהו וא"נ רבנן כר' אבהו וז"מ כשמואל כו' ע"ש, והשתא קשה הרי שם אליבא דרבא קיימינן והו"ל לרש"י רק להזכיר דרבנן כר' אבהו דהכי הוא דעתיה דרבא, ומדכ' נמי איפכא דרבנן כשמואל ש"מ דלדינא עכ"פ אפשר דהלכה כוותיה וכדעת הבה"ג, וע' בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' ט"ו ושם כלל נ"ו סי' ד'

ע"ב עד האלקים יבא דבר שניהם הרי כאן אחד אשר ירשיעון אלקים הרי כאן שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד כו', ע' טורי אבן למגילה כ"ג ע"ב ובמש"כ בחידושי לערכין י"ט ע"א בתוד"ה או דילמא

שם ור' יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא, הנה ר' יונתן דקאמר הכא דקרא איירי בלישנא דעלמא