אור הישר (נזיקין ב) סג

במשנה

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה, ע"ל ד"ג ע"א תוד"ה שלא ובב"ק פ"ד ע"ב ד"ה א"נ ובתומים וקצוה"ח סי' א' סק"ג

שם עיבור השנה בג' דברי ר"מ רשב"ג אומר בג' מתחילין ובה' נושאין ונותנין וגומרין בז' ואם גמרו בג' מעוברת, וקשה אמאי לא קבעו מסדרי המשנה והברייתא בגמרא, גם דעת ר' אליעזר דעיבור השנה בעשרה כמבואר בפדר"א פ"ח, ודעה זו איתא נמי במדרש רבה פ' בא פט"ו סי' כ' וצ"ע

שם סמיכת זקנים ועריפת עגלה בג' דברי ר"ש ר' יהודא אומר בה', והק' הלח"מ בפ"ג ה"י ממעה"ק מדוע פסק הרמב"ם כר"ש הלא בעירובין מ"ו קיי"ל כר' יהודא לגבי ר"ש ע"ש, ולכאורה היה מקום לאמר דלהרמב"ם היתה הגרסא דיבמות ק"א ע"ב. דשם גריס ר' יוסי במקום ר"ש, ור' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי כדאמר בעירובין שם, אולם בספרא חובה ריש פרק ו' מוכח דהגרסא דמשנתנו היא עיקרית

והנה רש"י פי' סמיכת זקנים על ראש פר הע"ד ש"צ והרמב"ם בפיה"מ כ' שהוא מנוי הדיינין לדון דיני קנסות בארץ ישראל, ולפ"ז קשה ע"ד הכ"מ במעה"ק שם שהורה המקור לדברי הרמב"ם שפסק דסמיכת פר הע"ד בשלשה הוא ממשנתנו, הלא הרמב"ם בפיה"מ הבין דסמיכת זקנים דהכא קאי על מנוי הדיינין, ונלע"ד דהנה אהא דלקמן י"ג ע"ב תנא סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה פריך מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים א"ר יוחנן מיסמך סבי ע"ש, וקשה הלא ביאורו דר' יוחנן סובל לפרש רק חדא מהני תרי סמיכות דהיא מיסמך סבי ואכתי לא נתפרש אידך, ומצאתי בדק"ס דמחק גרסת הש"ס כמו שהיא לפנינו, והכי גריס מאי סמיכה מאי סמיכת זקנים בשלמא סמיכת זקנים סמיכת פרים כדאמרן אלא סמיכה גופה מאי ניהו א"ר יוחנן מיסמך סבי ע"ש, ולפ"ז נראה בעליל דתרי מיני סמיכות נזכרו רק בברייתא דלקמן שם, ומש"כ בדק"ס סמיכת פרים כדאמרן קאי על ברייתא הקודמת שם דפליגי ר' יהודא ור"ש בפר הע"ד בהדיא, וא"כ מוכח דמשם הורה הרמב"ם דינו דפר הע"ד, ומשנתנו לדידיה איירי רק במנוי הדיינין ואותה פסק בה' סנהדרין

שם הרובע והנרבע בכ"ג שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' נ"ט

שם שור הנסקל בכ"ג שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור. ע' בת' הגרע"א סי' קע"ו

שם ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה כו', ע' ברמב"ם רפ"ה מה' סנהדרין ובמעין החכמה דף כ' ע"א

רש"י ד"ה גזילות כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן כו', ע"ל ע"ב ע"א ברש"י ד"ה ולא היא ובב"ק ק"ה ע"ב רש"י ד"ה הכופר בפקדון

אמנם במה דסיים רש"י וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי כו', בזו יל"ד קצת הלא עיקר גזילה דאורייתא היא החוטף מיד חבירו כדפירש"י לקמן כ"ו ע"ב בד"ה גזלן דאורייתא ובשבועות ל"א ע"א ד"ה אבל משחק ע"ש, משא"כ כופר בפקדון דבהיתירא אתה לידיה, והכא פתח לפרש הא דגזילות בכופר בפקדון והוסיף וכן החוטף, ואפשר משום דכופר בפקדון מצוי יותר לבא בדינא ודייני דאיירי במשנתינו מגזלן גמור ולהכי אקדמיה

רש"י ד"ה מיאונין. יוצאה בלא גט במיאון כ"ז שלא גדלה תחתיו ובג' בעינן כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קי"ד ובת' שיבת ציון סי' ס"ח

רש"י ד"ה והקרקעות של הקדש צריך ט' והעשירי כהן לשומן אם בא לפדותן, עמש"כ הרמב"ם בפיה"מ ובמה שהאריך בזה בס' חיל המקדש סי' ב'

רש"י ד"ה הזאב והארי כו' שהמיתו אדם ונידונין בסקילה כשור כדאמרינן בב"ק נ"ד, ע' תוי"ט דפרקין מ"ד ובדורש לציון דרוש ו'

תוד"ה דיני ממונות בשלשה. הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כו' ונראה לר"ת דכופר ול' של עבד הוי בכלל חבלות כו', ע' חידושי הרשב"א