אור הישר (נזיקין ב) סב

תוד"ה ואם כתב. מיהו קשה לר"י מן התוספתא דקתני ואם כתב בו בעל חוב ולשון בו משמע כו', ע' תומים סי' ק"ל סק"ח ובקצוה"ח שם סק"ג

ע"ב ערב שהיה שט"ח יוצא מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי ממך גובה, ע' בת' הרמ"א סי' ע"ב

שם אמר אביי ליכא דניזל דנסביה עצה לרב הונא דנגרשה לדביתהו ותיזיל ותיגבי כתובה מאבוה והדר נהדרה כו', ע' בת' הרמ"א סי' ל"ג

שם א"ר הונא שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש, ע' ת' הרשב"א סי' אלף מ"ז ובס' חלקו של יוסף סי' ה'

שם דרב ושמואל דאמרי תרווייהו שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו כו', ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ו'

דף קע"ה ע"א כלפי לייא איפכא מסתברא אמר תנו מנה כיון דפסקא אבוהון למילתא כו', ע' מש"כ הר"י מג"ש ובמה שהאריך בזה בהקדמה לת' ושב הכהן

שם שכמ"ר שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומין חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב

תוד"ה ודברי ש"מ. האי ככתובין לא הוי ככתובין דלעיל פ' מי שמת כו' דלא בעי קנין כו' ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ט אות ט'

, תוד"ה המלוה. והקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל א"כ האיך נשבעין במודה מקצת הטענה והא אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ואומר רבי כגון שמחל שיעבודו א"נ בדליכא עדים כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ ס"ס י"ז ובמש"כ בחידושי לב"מ ד"ד ע"ב

בא"ד דהא דשיעבודא דאורייתא היינו ע"פ עדים אבל ע"פ עצמו לא, ע' בת' מהר"ם מלובלין סי' ג' ובנתיבות ירושלים לירושלמי ב"מ רפ"א

ע"ב במשנה הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. ע' בת' הרא"ש כלל ס"ה סי' א'

שם הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות כו', ע' ב"מ ק"ט ע"ב רש"י ד"ה כי מטית ובהקדמת חיי אדם ובמש"כ בחידושי לב"מ שם

רשב"ם ד"ה שיעבודא דאורייתא יוציא אליך העבוט כו' ע"כ, ורש"י בכתובות פ"ו ע"א כ' דעשה דפריעת חוב הוא מן הן שלך צדק ובת' הרדב"ז ח"ב סי' תר"י כ' בשם הרמב"ם דפריעת בע"ח מצוה הוא מקרא דוהשיב את הגזילה

. ולעד"נ לתת טעם למקורו של הרשב"ם דהא בסוגיין תלי הא דעולא אמר הכא שיעבודא דאורייתא בשיטתיה דקאמר ד"ת בע"ח דיניה בזיבוריות ובב"ק ד"ח ע"א אמר עולא טעמיה בזה מקרא דויוציא אליך העבוט כו' ע"ש

תוד"ה דבר תורה. תימה היכי מוכח מהכא דשיעבודא שיעבודא דאורייתא דילמא היינו מיניה דמיניה פשיטא דגבי בין קרקע בין סובין כו' ע"כ, הנה בנחל יצחק סי' ל"ט ריש ס"ב מייחס דברי התוס' למש"כ הרמב"ן בחידושיו סוף מכילתין דכיון דכופין לו בגופו לקיים מ"ע דפריעת בע"ח ע"כ נחתינן לנכסיו דעד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו כו' והביא לזה חבל ראשונים דס"ל הכי ע"ש, והנה מש"כ הרמב"ן מצד הסברא נלע"ד דהיא גמרא מפורשת ריש ב"מ דשקיל וטרי בשבועת המשנה דהתם נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא וקאמר אביי שם ד"ו ע"א חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו ומכיר בו ששכחה ויכפור בו והולך ותוקף בטליתו ונשבע שיש לו בו דמי חציה וטלית זה שלו דהא אפילו גלימא דעל כתפיה שיעבד לו עכ"ל רש"י ז"ל ע"ש, והשתא הלא אביי ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא כדכ' התוס' בגיטין ר"פ הנזקין ושם ד"נ ע"א בד"ה כיון, ואפ"ה נקטינן דשבועה זו היתה אמת משום שיש לו חלק בטלית זו מפני דבשעת ההלואה שיעבד לו גלימא דעל כתפיה. הרי מוכח דמיניה פשיטא דגבי הכל, וע"כ דפלוגתא אי שיעבודא דאורייתא הוא רק בנוגע לגבות מיורשים או מלקוחות אבל מיניה דידיה ודאי גבי לכו"ע

דף קע"ו ע"א א"ר פפא הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין כו', ע' בתשובות הרשב"א ח"ד סי' ה'

שם גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא, ע' בת' הרא"ש כלל ס"ז סי' ג' ובמה שתמה על דבריו במל"מ פי"א ה"ד מה' מלוה

שם הוחזק כתב ידו בב"ד מהו ע' בת' הריב"ש סי' תנ"ד

ע"ב ערב דב"ד לא בעי קנין דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד ליה, והנה מלשון הש"ס גופיה משמע דהאי ב"ד צריך להיות ב"ד חשוב דעליהם נופל לאמר דבשביל דמהימן להו גמר ומשעבד להו ונפקע מדין אסמכתא, וע' נדרים כ"ז ע"ב ובתומים סי' קכ"ט ובנתיבות שם סק"ח

רשב"ם ד"ה ערב דב"ד לא בעי קנין, ולא גרסינן הנך כולהו בעי קנין ע"כ. אתא לאפוקי בזה מגרסת הרי"ף והרא"ש דאינהו גרסי הנך כו', וע' בת' הרמ"א סי' ע"ב.