אור הישר (נזיקין ב) סא

ידעינן דגם להחליט לאחרים יוכלו, ומשו"ה בחר לו הרשב"ם דרשת ר"א, אולם סתימת הש"ס במו"ק שם ובירושלמי פאה פ"ה ה"א ובשקלים פ"א ה"ב וכן ברמב"ם פכ"ד ה"ו מה' סנהדרין. כולם הורו מקור הדין מקרא דעזרא כר"א וכדפירש"י, ודברי הרשב"ם דנאיד מהכרעת כולם צ"ע לע"ד וע"ע ברש"י ר"ה כ"ב ע"ב ובת' הגרע"א סי' רכ"א רכ"ב ובציון ירושלים לירושלמי שקלים שם ובמק"א הארכתי בזה

רשב"ם ד"ה שטר מאוחר. דקיי"ל כר"ל דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריכינהו קיום כו', הא דהוצרך הרשב"ם להביא הא דר"ל ולא סגי ליה הא דקיום שטרות מדרבנן הוא ע' בס' נר אהרן סי' ב'

ע"ב הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין כותבין שובר כו', ע' בת' חמדת שלמה חח"מ סי' י"ב

שם אי הכי שטרי הלואה נמי זימנין דיזיף בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני וביני ופרע ליה כו', ע' נובי"ק חח"מ סי' יוד

שם בתר דא"ל רב ספרא לספריה כי כתביתו הני תברי אי ידעיתו זימנא דשטרא כתבו, אי לא כתבו סתמא דכל אימת דנפיק לרעיה, ע' תשובות הר"ן סי' כ"ג ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ט

דף קע"ב ע"א אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשיקרא. והנה זהו רק לכתחילה אבל בדיעבד אין לפסול השטר לפ"מ דמסקינן בכתובות פ"ה ריש ע"ב ובגיטין כ"ו סוף ע"ב דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן כדכ' בת' הרמ"א סי' מ"ג

שם האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר שוונהו נהלי חד בר חמשין לא משוינן ליה כו'. ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' כ"א

במשנה כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו כהן, ע' בת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ד'

רשב"ם ד"ה אינן יכולין להוציא שט"ח, שיכול הלה לטעון שטר זה שבידך אני החזרתיו לך כו', ע' בשו"ע סי' מ"ט ס"ז ובש"ך שם סק"י ובחידושים שעל סדר הש"ס סוף ספר הפלאה

תוד"ה כתבו. היני ושילי קרובות זו לזו להכי נקיט להו שאפילו בשתי עיירות קרובות זל"ז כתבו על שם העיר שתעמדו בה בשעת כתיבה כו', עמש"כ מזה בת' אהלי אהרן סי' ט' לענין כתיבת הגט בתל אביב וביפו הסמוכות זל"ז

ע"ב לנפילה דחד לא חיישינן לנפילת דרבים חיישינן. ע' בגבורת ארי ליומא ד"ו ע"ב ושם נ"ה ע"ב ובדרשה לשבת שובה שם ובת' ח"צ סי' קל"ד ובנובי"ק חאה"ע סי' נ"א ובת' הגרע"א סי' ק"ז

רשב"ם ד"ה עיקר הלשון. שאילו מן האחד נפל היה צועק ומבקש כו', ע' בתשובות הנספחות לשו"ע אדמו"ר סי' כ"ח דף ס"ו ע"א

דף קע"ג ע"א דאיתמר אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר א"צ להביא ראיה כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' נ"א וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' ר"י ובת' חמדת שלמה חח"מ סי' ב'

שם תנא אם היו שניהם כהנים יכתבו דורות, ויל"ד אמאי לא יכתבו על אחד מהם לסימן שם אמו כי הא דרב מרי בר רחל, ועמש"כ בזה בת' שדה יצחק סי' ב'

ע"ב במשנה וכן היה רשב"ג אומר הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה כו', פי' שהב"ד שמגרש לפניהם יהיו זהירים שלא יפסידו הערב, אבל אם גירשה ולא והדירה ודאי גובית כתובתה כדכ' הרמ"א בתשובותיו סי' ל"ג וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ט

, שם מאי לא יפרע מן הערב לא יתבע ערב תחילה. ע' בת' רמ"א סי' כ"ז

שם מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מתקיף לה רב חסדא והא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי כו', ע' מהרש"א וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' מקץ ר"ס ל"א

שם בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה. ע' בת' מהרי"ק סי' קל"ג

תוד"ה חסורי מיחסרא. וחמש מדות בערבות כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ט"ל

בא"ד ואין חילוק בין עור לשק כדאמרינן בשנים אוחזין כיון דנקט ביה שלש על שלש, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' שלח סי' קכ"ז אות ח'

בסה"ד ואם היה כתוב בשטר שנעשה פלוני בן פלוני קבלן אור"י דהוי קבלן דאע"ג דלא כתב בו תן לו ואני נותן לך שלא פירש האיך אמר מ"מ קבלן קאמר דהוי, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ג סי' י"ג

דף קע"ד ע"א כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, ע' בת' הרשב"א סי' מ"ם

שם רבא אמר כולן לשון ערבות הן בר מתן לו ואני נותן, ע' בת' הרא"ש כלל ס"ט סי' ז'

רשב"ם ד"ה במשנתנו ולא בברייתא, וכן פרשב"ם לעיל קל"ח ע"א בד"ה יורשין, וע' רשב"ם לעיל קל"ג ע"ב ד"ה ת"ש דא"ל שמואל ובמש"כ בחידושי שם ולב"מ ל"ח ע"ב ולמנחות ל"א ע"ב.