אור הישר (נזיקין ב) ס

מעובדא זו דאם הערלים מיקרין שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים, ועמש"כ בזה בחידושי לכריתות ד"ח ע"א

ע"ב בעי ר"פ קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא תיקו, ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ט

רשב"ם ד"ה תיקו. והממע"ה דכיון דמסתפק דינא לבי דינא האיך יוציאו מיד המחזיק ול"ד לממון המוטל בספק דקיי"ל חולקין דהתם עיקר המעשה אין ידוע לנו כו', ע' ברשב"ם ותוס' לעיל ל"ב ע"ב ודל"ה סוף ע"א ודס"ב ע"ב ודק"ה ע"ב ובת' הרא"ש כלל א' סי' ח' ובמהרי"ק שרש קי"ח ובת' לחם רב סי' קנ"ד

דף קס"ז ע"א מאי אמרת שית מאה איסתירי וזוזא יד בעל השטר על התחתונה, ע' בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג ובת' מהרי"ק סי' קל"ג

שם מ"ט רויח ליה עלמא להאי וי"ו כפתיה ואודי, ע' בת' הרמ"א סי' ע"ד

ע"ב במשנה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, ע' בת' הרמ"א סי' ל"ג

שם וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת דילמא כתיב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתא דהאיך כו', ע' בתשובות הר"ן סי' מ"ב ובס' חזון איש לאה"ע סי' ח'

תוד"ה וליחוש. ואי בדלא הוחזקו איירי דהשתא כרתי שפיר עדי חתימה שאין יודעים בעיר אלא בעלה ומאי משני כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קט"ו

דף קס"ח ע"א צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק, ע' בת' הרמ"א סי' מ"ח

שם מאי שטרי ברורין הכא תרגימו שטרי טענתא רב ירמיה בר אבא אמר זה בורר לו אחד וז"ב לו אחד, ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ב וסי' רס"ג

במשנה מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו' ר' יוסי אומר יתן כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"ג ובשטמ"ק לנדרים כ"ז ע"ב

במשנה מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד ועושין לו קיום כו', ע' תוס' כתובות ד"כ סוף ע"א ובס' שערי ישר שער ז' פרק ט' וע"ע בת' מהרי"ק סי' קט"ז

תוד"ה כיון. תריץ ה"ק כיון דדק דק ואם רוצה לחזור אינו חוזר ומגיד ע"כ, ואפילו אמתלא לא היה מועיל לחזור מעדותו כמבואר בסנהדרין מ"ד ע"ב גבי ההוא מעשה דבעי מכסא, ועמש"כ בחידושי לעיל צ"ד ע"ב

ע"ב הרי שבא ואמר אבד שטר חובי כו' בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו כו', ע' מל"מ פכ"ג הי"ב מה' מלוה וע"ע בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"א

דף קס"ט ע"א וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת כו', ונראה דתרווייהו לטעמייהו דלעיל קל"ח ע"א תניא הכותב נכסיו לאחר והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן אם היה רבו שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין ואוקמינן התם בשתק ולבסוף צווח ע"ש, והשתא בסוגיין כיון דמתחילה קבל מקבל מתנה את השטר הוי ודאי כשתק, ולבסוף צווח בחזרתו אל הנותן, וטפי עדיף ממה דקאמר בעל פה אי אפשי בהן, ולהכי ס"ל לרשב"ג חזרה מתנתו, וחכמים דרשב"ג דסברי בסוגיין מתנתו קיימת שפיר ס"ל התם אם היה רבו שני כהן אוכלין בתרומה, וע' בת' הרא"ש כלל ס"ו סי' ג'

ע"ב ת"ר הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר בחזקה, ע' מרדכי סנהדרין רמז תרפ"ה ובת' לחם רב סי' קס"ג ובמל"מ ר"פ ט"ו מה' טוען

דף ק"ע ע"א אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי דא"ר אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב כו' והאמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי רשב"ג כו', בכל אלו אין כן הגירסא בראב"ן סי' מ"ג

רשב"ם ד"ה אין צריך לקיימו. שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזויפים אלא שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא דמערערי עליה כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ד

ע"ב במשנה מי שפרע מקצת חובו ר' יהודא אומר יחליף כו', ע' נמו"י ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' כ"א

שם ר' יוסי אומר יכתוב שובר כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ב

תוד"ה אלא לברר. פי' ר"ת לברר אמיתת הדברים ולהעמיד על האמת כו', ע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' ע' סק"ט

דף קע"א ע"א שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שמ"ה וסי' ובת' הרמ"א סי' ל"ג וסי' מ"ז

רשב"ם ד"ה בשלמא. ב"ד אלימא ומפקעי ממונא דהפקר ב"ד הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות ע"כ, והנה זהו דרשת ר' אלעזר עזר בגיטין ל"ו וביבמות פ"ט. אכן ר' יצחק נפק"ל מקרא דעזרא דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו וגו'. ורש"י בסנהדרין ד"ה ע"א ובמו"ק ט"ז ע"א נקט דרשת ר' יצחק, ואפשר משום בגיטין והיש"ש ביבמות שם כתבו דדרשת ר"א עדיפא, דמדר' יצחק לא שמעינן רק דהב"ד יוכלו להפקיר, משא"כ מדר"א