אור הישר (נזיקין ב) נט

ע"ב וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר אתרא דכהני הוו והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו כו', ע' מה שהוכיח בתורת חיים מהכא לדינא אם מועיל מה שאדם אומר או עושה דרך כעס, וע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים איך שדחה לדבריו

דף קס"א ע"א ולא אמרו מחק פסול אלא במקום שריר וקים וכשיעור שריר וקים, ע' במיוחסת להרמב"ן סי' צ"ה

ע"ב לא חציף אינש לשוויה לשמיה דאבוה סימנא ע' בת' הרא"ש סוף כלל י"ז ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגאון רא"י ז"ל סי' י"ז

שם כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון, ע' בת' הריב"ש סי' שפ"ב

שם וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ל'

דף קס"ב ע"א לפי שאין למדין משיטה אחרונה כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תכ"ג

שם הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר מ"ש שני שיטין דילמא מזייף וכתב כו', ע' בת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' ב' ד' ובת' הרדב"ז ח"א סי' י"ד

ע"ב דאמר חזקיה מילאהו בקרובים כשר כו', ע' תוס' גיטין י"ח ע"ב ד"ה אמרי לה ובתשובות הרשב"א סי' אלף צ"ב ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' י"ז

רשב"ם ד"ה שהרי סוכה. ורב יהודאי גאון נמי מוקי לה להא דחזקיה בהלכות עדות שלו כגון דהוה קרוב חתים ברישא כו', ע' בת' הריב"ש סי' תט"ו

תוד"ה נמצא. אבל הכא לאו לאסהודי חתימי אלא למילוי כו'. וכ"כ התוס' בגיטין שם וע' בחידושי הגאון מהר"ח הלוי פ"ה ה"ו מה' עדות

דף קס"ג ע"א תוד"ה שיטה. דאי מזייף ביה וכתב ביה שני שיטין דקות יהא ניכר שהוא מזוייף כו', ע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' מ"ד סק"כ

ע"ב אבל בין עדים לאשרתא אפילו שיטה אחת פסול כו', ע' בת' הריב"ש ס"ס שפ"ב

שם קסבר כל כה"ג אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה, ע' בת' הרא"ש כלל סמ"ך סי' ב'

דף קס"ד ע"א דכתבי בין סהדא לסהדא ע' בת' הריב"ש סי' מ"ט

שם א"ר ירמיה חיישינן לב"ד טועין, ע"ל קל"ח ע"ב ובת' פנים מאירות ח"ב סי' ב'

שם השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה כו', ע' בתוס' לעיל ק"ס ע"א ד"ה מקושר ובס' גרש ירחים ע"מ גיטין דף י"ז ע"א סוגיא דזמן

ע"ב דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, ולכאורה היא נגד משנה ערוכה באבות פ"ב דריב"ז היה מונה שבחם, וה"נ אמרינן ספ"ג דמגילה האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו, ואפ"ל דמשו"ה כ' הרשב"ם וז"ל מתוך שמרבין בשבחו כו', וכן פירש"י נמי בערכין ט"ז ע"א שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי, והוא ממש לשון הרי"ף בפ"ב דשבת ע"ש, מכל הנ"ל משמע דכדי מדתו מותר, וגם מדה נכונה יש בזה עד שחז"ל אמרו ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו, והא דאמרו לעולם אל יספר בטובתו. הוא רק אם מרבה יותר מדאי, דזהו הגורם לבוא לידי גנותו. אמנם הרמב"ם בפ"ז ה"ד מה' דעות בחר לו דרך אחרת בזה, וכ' ז"ל וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו כו', ועל זה מסיים בהגהות מיימונית שם אבל בפני אוהביו מותר כו' ע"ש

שם שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה כו', ע' בספר התניא פרק י"ב

רשב"ם ד"ה כלך מלה"ר הזה. היה לך לומר איני כתבתיו, ע' בס' חפץ חיים כלל א' ס"א

דף קס"ה ע"א א"ר יהודא א"ד רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע בלה"ר ס"ד אלא אבק לה"ר, ונלע"ד דבזה מובן מש"א ביומא מ"ד ע"א, איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל הוי אומר זו הקטרת הקטורת כו' על מה קטורת מכפרת על לשון הרע כו', והיינו משום דבעבירה זו כולם נכשלים כדאמרינן הכא, ומשו"ה גם הכפרה שוה לכולם

תוד"ה אמר אביי בסה"ד. כשהיו שנים מצו לקיים כתבו של ראשון ולא מצו לקיים כתב ידו של שני, ע' ת' נר אהרן סי' ב'

ע"ב הא קמ"ל דשנים במקושר בעד אחד כפשוט מה התם פסולא דאורייתא אף ה"נ פסולא דאורייתא, ע' שאילתות פ' יתרו ס"ס נ"ה ובמפרשים שם

במשנה כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין כו', ע' בתוס' לעיל ק"ה ע"ב ד"ה פרושי ובב"מ ק"ב ע"ב ד"ה הוה אמינא ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"מ ובת' הרמ"א סי' ג'

שם סלעין דאינון ונמחק אין פחות משתים כו' ע' בת' הריב"ש סי' תי"ג

דף קס"ו ע"א ואימא דהבא פריכא בתרי דינרי דהבא קאמר אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה, ע' בת' מהרי"ק סי' ז' וע"ע בת' הרא"ש כלל ששי סי' י"ט

שם מעשה ועמדו קינים בירושלים בדינרי זהב ארשב"ג המעון הזה כו' ועמדו קינין בו ביום בריבעתים, והנה המג"א סי' רמ"ב סק"א הוכיח