אור הישר (נזיקין ב) נח

תוד"ה דאיקני הראשון. וא"ת אימור דאמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו כו' וי"ל דמודי ר"מ בהא שהשיעבוד חל ממילא אע"פ שלגבי קנין לא הי"ל להועיל וכ"כ התוס' בד"ה דבסמוך ולקמן קנ"ט א' בד"ה ולימרו ליה ובר"פ אע"פ וע' בת' שארית יוסף סי' ד'

ע"ב מהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו. ע' בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם סי' פ"ב

תוד"ה המוקדמים פסולים אומר ר"י דפסולים הוו לגמרי דאפילו מבני חורי לא גבי כו' ע"כ, אבל דעת רש"י ריש מס' ר"ה ובכ"מ דרק מן המשועבדים אינו גובה בהאי שטרא אבל מבני חרי גבי, וע' ריב"ש סי' שפ"ב ובמל"מ ר"פ כ"ג מה' מלוה

דף קנ"ח ע"א רשב"ם ד"ה ב"ש אומרים יחלוקו שהרי ממון מוטל בספק הוא כו', וכן פרשב"ם לקמן קס"ו ע"ב והטעם מפני שהוא ספיקא דעובדא משא"כ בספיקא דדינא התם הוא הממע"ה. וכ"ה דעתו לעיל ל"ב ע"ב ד"ה הילכתא, ולהתוס' שם דנראה לדוחק לטעמייהו לעיל ס"ב ע"ב דבין בספיקא דעובדא ובין בספיקא דדינא אמרינן הממע"ה, וע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ז ה"ב מה' שכירות

תוד"ה וב"ה שני. ואין נראה לר"י כי למה אין לחוש שתפסה מחיים כו', ע' נוב"י קמא חח"מ סי' י"ח

ע"ב הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו. ע' תשובות הר"ן סי' מ"ו וע"ע תוס' יבמות ל"ז ע"ב ד"ה וממון וביש"ש שם וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"כ ובת' כלל נ"ה סי' ה'

שם אוירא דא"י מחכים, וכה"ג אמרינן בכתובות ע"ה ע"א דחד מנייהו עדיף כתרי מינן ואפ"ה הלכתא כתלמודא דבבלאה נגד בני מערבא כדהאריך בת' מהרי"ק סי' פ"ד

שם עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה דקא"ל שבאת ופרשב"ם ולא קאמר שבא רבינו ע"כ. נ"ב כה"ג אשכחן בברכות כ"ז ע"ב דתלמיד חבר הוה כו' דקא"ל מי בדלת ולא אמר מי בדיל מר ע"ש, אמנם בירושלמי שקלים פ"ג ה"א הוכיחו ממקום אחר דבן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה ע"ש, ומש"כ הרשב"ם דפשיטא לן דמתחילה היה תלמידו תמצא מקורו בתוס' סוטה ד"ד ע"א

שם שלחו מתם בן שלוה בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות כו', ע' מה שהאריך בת' הרמ"א סי' ג'

דף קנ"ט ע"א ומאי קושיא דילמא מצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כו', ע' קצוה"ח סי' ק"ד ס"ק ט"ו ובהקדמת עונג יו"ט וע"ע בת' הרא"ש כלל י"ז סי' יוד

, שם אלא אי קשיא הא קשיא בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קל"ב

שם היה יודע לו עדות בשטר עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סוף סי' ע"ט ובמל"מ פי"ד ה"ה מה' עדות ובת' הריב"ש סי' רס"ו

שם דאי לא תימא הכי משה ואהרן לחותנם משום דלא מיהמני הוא אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם ה"נ כו'. הנה אע"ג דהכא חזינן דפסולי עדות דקורבא הוא מגזה"כ, וכה"נ פסולי נשים ועבדים כדאמרינן בב"ק פ"ח ע"א, אפ"ה בעדות אחריני משום פסולי עבירה יש מקום להסתפק אם הוי משום לתא דגזה"כ. עפ"מ דבסנהדרין כ"ז ע"א אמרינן דמומר אוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול ומ"מ במומר להכעיס דמצד הסברא גרע טפי פלוגתא דאביי ורבא היא, ואע"ג דקיי"ל בזה כאביי כדאמר טעמיה משום דהו"ל רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל רבא מהדר ליה רשע דחמס בעינן, א"כ י"ל דאין לנו לפ"ז הכרעת הכתובים ופסלותו בגוי על סברא בכוונת התורה וצ"ע, אחז"ר יצא לאור ספר גבורת ארי על מס' מכות וראיתי שחקר בכעין זה בחידושיו שם ד"ה ע"ב, והוסיף טעם לשבח לחקירה זו עפ"י שיטת הרי"ף דאין רשע פסול לעדות אא"כ עבר עבירה שחייב עליה מלקות אבל אם אינו בר מלקות כגון שעבר על לאו שא"ב מעשה או ניתוק לעשה או לאו שבכללות כשר כו' ע"ש וע"ע בתוס' שבועות ל"ג ע"א ד"ה קרובים ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' מ"ה ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ג ע"א

תוד"ה ולימרו, ופי' הריב"ם דודאי המכר אינו מכר אלא לענין חזרת טעות איירי כו', ע' בת' מהר"מ לובלין סי' י"ד ובת' שארית יוסף סי' א'

בא"ד וא"ת אכתי מאי פריך ולימרו ליה אבוך זבין ואת מפיק דילמא היינו טעמא משום דאין ב"ח נוטל בראוי כמו כתובת אשה כו', ע' בת' מהרש"ל שנדפס בת' רמ"א סי' ד' וע"ש עוד בסי' ע"א

ע"ב לא יורשי האב אחיו מורישין אחי דאבוה, ע' מל"מ פ"ה ה"ח מה' נחלות

שם אלא לאי ש"מ אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, בשאילתות פ' פנחס ס"ס קל"ה מסיק דאי ס"ד בן יורש את אמו בקבר כולהו דידיה הוו וע"ש בהעמק שאלה

דף ק"ס ע"א תוד"ה מקושר. ואם נאמר כאן שנדון בפשוט מאי קא פריך בגמרא לדברי ר' חנינא ב"ג אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה והא בהאי מקושר אינו דין כשאר מקושרים, ע' בס' גרש ירחים ע"מ גיטין דף י"ז ע"א סוגיא דזמן.