אור הישר (נזיקין ב) נו

תוד"ה ועוד. ואור"י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כו', ע' בתשובות הנספחות לשו"ע אדמו"ר סי' כ"ח דף סמ"ך ע"ב

בא"ד וא"ת למה לנו לאמר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"א ושם מ"ת חאה"ע סי' מ"ד ובש"ש שמעתא ה' פי"ד

בסה"ד וי"ל שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו, ולא היו לו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן היה עדיין, ע' ש"ש שמעתא ה' פי"ג ובת' הגרע"א סי' ז' ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח ז"ל סי' יוד

ע"ב מי סברת נכסי בחזקת בני משפחה קיימי וקא אתו לקוחות ומערערי נכסי בחזקת לקוחות קיימי וקא אתו בני משפחה וקא מערערי, ע' בת' הר"ן סי' ל"ג

תוד"ה בחזקת. שאפילו לא תמצאו לו סימנים איכא למימר שנשרו לאחר מיתה, ע' בת' אגודת אזוב חאה"ע סי' י"ד

דף קנ"ה ע"א ה"ק ליה ר' יוחנן לרשב"ל בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר היינו דמשכ"ל דנחתי לקוחות לנכסים אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים כו', ע' נובי"ק חח"מ סי' ד'

שם ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוולו כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"י ובכנסת יחזקאל סי' אולם בת' מהרי"ל דיסקין ח"א סי' ל"א כתב שהורה להתיר לפתוח הקבר להכירו בסימנים להתיר אשתו והביא שכך אירע לפני אביו הגאון ד' בנימן ז"ל בוואלקאוויסק בשנת תקצ"א וצוה לפתוח ע"ש טעמו ונימוקו, וע"ע בת' דעת כהן חי"ד סי' ר"ה ובתשובה הארוכה מהגר"ד אופנהיים ז"ל הנדפסת סוף ת' חו"י ובת' ח"צ מסי' מ"ז עד סי' נ"א ובת' שיבת ציון מסי' ס"ג עד סי' ס"ז ובמש"כ בחידושי לחולין י"א ע"ב

רשב"ם ד"ה בן י"ח. ואע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן יפה כדמוכח לקמן בת י"ד שיודעת בטיב משא ומתן מוכרת וכגון שהביאה שתי שערות כו' ע"כ, הנה מדברי הרמב"ם בתשובותיו הנדפסות בשנת תרצ"ד סי' ט"ו משמע שהוא מתחשב בדברים אלו רק בהשלמת הדעת ולא בהבאת שערות, וזהו עצם מחלקותם של רבא ורב הונא בר חיננא מאימתי קטן מוכר בנכסי אביו דמר סבר מבן שמונה עשרה ומ"ס מבן עשרים ע"ש, וע"ע בס' המקח לרב האי גאון שער ג'

ע"ב אלא אי אמרת בן עשרים כי בדקו ליה מאי הוי, ע' בס' בני אהובה פ"ב הי"א מה' אישות

שם והא דתנן בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם כו' וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו, הנה לפמש"כ בת' הרא"ש כלל ט"ז צ"ל דשיעור עשרים דתנן במשנה ורוב שנותיו בברייתא דר"ח תרווייהו מקורן הן מהלמ"מ ככל השיעורין, וע' מנחת חינוך מצוה ק"צ

שם והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר כו', עמש"כ בחידושי למנחות ד"ה ע"ב

שם התם שטותא יתירתא חזא ביה דהוה קא משחרר להו לעבדיה, ע' בת' הריב"ש סי' תס"ח ובת' מטה לוי סי' י"ט

שם ולישלח ליה תינוק מעשה שהיה כך היה, ע' בת' הריב"ש סי' שע"א

שם אלא מעתה הא דתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ה"נ עדותן עדות א"ל התם בעינא ועמדו שני האנשים וליכא, הנה בספרי שפטים ובשבועות ד"ל ע"א יליף מהאי קרא פסול עדות לנשים, ובירושלמי שם רפ"ד וביומא רפ"ו ובסנהדרין פ"ג ה"ט ממעט מהאי קרא תרווייהו ביחד, אולם ברמב"ם פ"ט מה' עדות הפריד בין הדבקים, דקטנים ממעט מועמדו שני האנשים כדהכא, ונשים ממעט מדכתיב על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה וע"ש במפרשים, אמנם ברש"י ב"ק פ"ח ע"א הוסיף עוד טעם לפסול עדות קטן משום דעדות שאי אתה יכול להזימה הוא דלאו בר עונשין הוא, ועמש"כ הגרע"א שם בגליון הש"ס ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בגבורת ארי למכות ד"ב ע"א ובת' הגרע"א סי' קע"ו

רשב"ם ד"ה אמר אמימר ומתנתו של בן י"ג ויום אחד חויא מתנה כו', כוונת הרשב"ם דלא נימא דאמימר קאי אהאי דאיירי מקודם בפעוטות, לה"ק דאיהו איירי בבן י"ג ויום אחד וכ"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ד וע"ע בת' הרא"ש כלל א' סי' ושם כלל פ"ה סי' י"א

דף קנ"ו ע"א אר"נ אמר שמואל בודקין לקידושין כו', הנה הראשונים ז"ל הבינו דבדיקה זו אינה רשות אלא מדינא דלכתחילה. ולכן כ' הרמב"ם בפי"א ה"ו מה' אישות וז"ל ואין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעים שהביא סימנים, ובת' הרשב"א סי' תת"ג כתב דלבד מה שהוא בעילת זנות כל זמן דלא תקנו לו נשואין אלא שקרוב הדבר לבא לידי איסור ערוה דאורייתא דאפשר שתפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר תחתיו ויאמרו שנשואי הראשון נשואין וקידושי שני אינה כלום, ושם בחלק רביעי סי' ר"ז הוסיף עוד וז"ל ופעמים שתהא אחותה נשואה לאחיו ויסמכו ע"ז עוד מפני שלא תקנו רבנן קידושין לקטן של זה וימות בלא בנים ותדחה זו את אחותה בלא חליצה ותתיר יבמה לשוק ע"ש, וע' יבמות קי"ב ע"ב ושם צ"ו ע"ב, ובסנהדרין ק"ד סוף ע"א דדרשו קרא העיר רבתי עם שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן מסיק רש"י וז"ל ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על