אור הישר (נזיקין ב) נד

מוכרע וצע"ק, וע"ל קל"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל ל"ד

דף קמ"ז ע"א דומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה, ע' קידושין ד"ו ע"ב תוד"ה לא ושם מ"ט ע"ב ד"ה דברים ובמש"כ שם עה"ג

שם ת"ר שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלקת ואל תמרדו במלכות בית דוד וי"ט של עצרת ברור זרעו חטים מר זוטרא אמר בלול איתמר. ע' בת' הרשב"א סי' תי"ג וע"ע בתבואת שור קונטרס בכור שור

ע"ב ורבא אר"נ מתנת שכ"מ מדרבנן בעלמא הוא כו', ע"ל ע"ו ע"ב תוד"ה קני ובמה שהאריכו בזה בש"ך ובתומים ר"ס ס"ו, וע"ע בקצוה"ח שם ס"ק כ"ו ובנתיבות שם ס"ק כ"ג

שם אינה של תורה ועשאוה כשל תורה, ע' ברי"ף פ' הכותב ובש"ך חו"מ ר"ס ט"ו ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה'

שם שכמ"ר שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"ז

שם למימרא דסבר ר"נ מילתא דאיתא בבריא איתא בשכמ"ר דליתא בבריא ליתא בשכמ"ר כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ב סי' ג'

רשב"ם ד"ה א"ר נחמן. לא אמר כלום שהדירה אין בה ממש להקנותה ופירות דקל נמי א"א מקנה דשלב"ל, ע' מהר"ם אלשיך סי' ה' ובת' מהרשר"ם חח"ם סי' שכ"ג

תוד"ה המוכר. פי' רבינו שמואל דלמאן דדאין דד"ג הוה מוחל צריך להחזיר ללוקח מה שנתן לו ואור"י כו'. ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקל"ו

דף קמ"ח ע"א תוד"ה שכ"מ הראשון. ונהי דיכול להקנות אגב קרקע כו' דהא דירת בית כמ"כ יכול להקנות ע"י הבית ופירות דקל ע"י הדקל כו' ע' בת' הגרע"א סי' קמ"ד קמ"ה ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ג

בא"ד ותימה לי לימא איתא בבריא בהודאה כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' מ"ה

ע"ב שכמ"ר שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולם עמד חוזר בכולו ואם כנמלך כו', ע' בת' הרמ"א סי' מ"ח

שם ודילמא עיוני קא מעיין והדר יהיב כו', ע' תמורה כ"ה ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי שם

שם במוחזק לו דלית ליה. ע' בהגהות הב"ח ובמש"כ בחידושי לעיל מ"ד ע"ב

שם איבעיא להו הקדיש כל נכסיו ועמד מהו. ע"ל קע"ד ע"ב תוד"ה שכ"מ ובת' הריב"ש סי' קס"ז

שם הפקיר כל נכסיו מהו, ויל"ד לפ"מ דגבי עמד חוזר תלינן בתר אומדן דעת לעיל קמ"ו ע"ב דאוקמינן מתניתין דהתם כר"ש בן מנסיא כו', ולפ"ז הו"מ למיפשט בעיין דהפקיר כל נכסיו מהא דתניא לעיל קמ"ב ע"א גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר ע"ש, הרי דאמדינן דעת הגר דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת אז לא היה מניח נכסיו הפקר אלא היה מניח בשביל בנו, וה"נ אמאי לא אמדינן דעת המפקיר שאילו היה יודע שיעמוד מחולי זה לא היה מפקיר, וי"ל דהא דחייבין להחזיר אינו מטעם אומדן דעת של הגר רק מפני שהבן או העובר המה היורשים, ולכתחילה הפקר בטעות היה דבאמת היה שייך ליורשיו

שם חילק כל נכסיו לעניים מהו תיקו. ע' מחנה אפרים ה' צדקה סי' ב'

שם יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יחסין וירת בראוי ליורשו כו', ע' ת' הרא"ש סוף כלל פ"ד ובת' מהר"ח או"ז סי' צ"ה

דף קמ"ט ע"א איבעיא להו מכר כל נכסיו מהו א"ר יהודא א"ר אם עמד אינו חוזר וזימנין א"ר יהודא א"ר אם עמד חוזר כו'. לכאורה אמאי לא נדמינהו לההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל כו' דתלינן ליה בקידושין מ"ט ע"ב בדברים שבלב ע"ש, די"ל דהתם הו"ל לפרושי בשעת מכירה דאדעתא למיסק לארעא דישראל מזבנינא ואי הוה פריש ואיתניס ולא סליק ודאי לא הוה זבינא כדפירש"י שם, משא"כ הכא לא הו"ל לפרושי בהדיא דמחמת יראת מיתה זבין, משום אל יפתח אדם פיו לשטן. ולהכי שפיר מסיק דדיינינן מחשבתו לפי פעולתו, דאי איתא לזוזי בעינייהו חוזר דלהכי שביק דאם יעמוד מחליו יחזור אבל אי פרעינהו בחובו אינו חוזר

שם כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה כל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה, ע' בת' שארית יוסף סי' ג' וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל ט"ו

שם אי אגב קרקע לית ליה ארעא. ע' בתוס' לעיל מ"ד ע"ב ד"ה דלא הו"ל ובמש"כ בחידושי שם

שם אי במעמד שלשתן אי שלח לי לא אזילנא ע' בתשובות הר"ן סי' ס"ד ובת' הריב"ש סי' רכ"ב

שם אדהכי נפק אודיתא מבי איסור כו', ואע"ג דהיה משקר מ"מ אהני האי אודיתא, וע' בתוס' לעיל מ"ד סע"ב ובב"מ מ"ו רע"א ובת' ח"צ סי' ס"ז ובת' רדב"ז ח"א סי' שכ"ה ובנובי"ק חח"מ סי' כ"ה

תוד"ה שכ"מ ואין נראה לאמר כש"כ הוא שיותר יש לנו לאמר שאומר אמת במלוה כיון שמשעבד עצמו כו'. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ד ובת' חמדת שלמה האה"ע סי' ס"א.