אור הישר (נזיקין ב) נג

שם אשה בנכסי יתמי מאי עבידתה א"ר ירמיה באשה יורשת כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ז ובת' רדב"ז ח"א סי' תקס"ח ובתמים דעים להראב"ד סי' נ"ח ובת' מהר"ם ב"ב סי' שי"ח שי"ט

שם מהו דתימא כיון דשביחה לה מילתא דאמרי קא טרחה קמי יתמי אחולי אחלה קמ"ל, ע"ל נ"ב ע"ב ובתוד"ה דטרחא

רשב"ם ד"ה באשה יורשת. אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשין להשביעה על כתובתה אפילו השביחה אלף כבר השביחה לעצמה כו'. והרא"ש חולק על זה וע' מה שהאריך בזה בת' מהר"ם לובלין סי' ק"ט וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' רט"ז

ע"ב במשנה אחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' קס"א

שם תנא האי אומנות לאומנות המלך, ע' במיוחסות להרמב"ן סי' כ"א

שם ל"ש אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ט סי' ד'

דף קמ"ה ע"א א"ר יוסף בר מניומי אר"נ בכל מקום שנהגו להחזיר מחזירין ותרגומא נהרדעא שאר בבל מאי כו', ולכאורה אמאי לא ניזול בבל המקומות בתר מנהגא וכדתנן ר"פ הפועלים מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה, ואמרינן עלה בירושלמי שם זאת אומרת מנהג מבטל הלכה, וע' מה שהאריך בזה באור זרוע לב"מ שם סי' רע"ט. ובע"כ דהכא שאני דאם יאמרו קדושי הדרי יאמרו דקידושי טעות היו ולכך חזרו. ונמצאו קידושין תופסין באחותה ומותרת לו, כדמפרש רשב"ם בדעת אמימר דהלכתא כוותיה ע"ש. ועפ"ז קשה מדוע לא חששו להכי גם בנהרדעא, וכן להיפוך אי ליכא למיחש להכי אמאי לא קבעו בזה מנהגא גם בשאר בבל וצ"ע כעת

שם מוהרי הדרי קדושי לא הדרי. ע' בת' מהר"ם לובלין סי' י"ט

שם אר"פ הלכתא בין שמת הוא בין שמתה היא והדר ביה הוא מוהרי הדרי קדושי לא הדרי כו', ע' ת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ח' ובת' הריב"ש סי' ש"א

רשב"ם ד"ה מוהרי הדרי. דמוהר הוא ממון שמקדים לה עתה בימי אירוסין כו' ע"כ, ועוד יש פירושים על תיבת מוהר כדהביא באור זרוע סי' ק"ע

ע"ב ת"ר עתיר נכסין עתיר פומבי זה הוא בעל הגדות כו', לכאורה נראה דברייתא זו דאגדתא היא, וע' בת' הריב"ש סי' כ' מאי דמוכיח מברייתא זו לדינא

דף קמ"ו ע"א במשנה השולח סבלונות לבית חמיו שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן כו', הנה האי סעודת חתן היא סעודת אירוסין דתנן בפסחים מ"ט ע"א, וע' באוצר הגאונים חלק התשובות למס' מו"ק דף י"ח ע"ב מה שהביא בשם רב האי גאון ז"ל

שם אכל תנן שתה מאי כו' ע' בירושלמי דפרקין ה"ה ובמראה הפנים שם ובת' הרדב"ז ח"א סי' שכ"ט

רשב"ם ד"ה השולח סבלונות. מנהג חתנים לאחר קידושין למחרת שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין כו' ע' בת' מהרי"ק סי' קע"א

רשב"ם ד"ה שלח סבלונות מרובין. וה"ה למועטין אם שלחן לכך אלא אורחא דמילתא נקט כו' ע' אבני מלואים סי' נ' סק"ב

ע"ב הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא א"ר הונא בריה דר"י ושמין להם דמי בשר בזול כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקע"ט וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רכ"ה

שם מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא א"ר נחמן ר"ש בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו כו', רב ששת אמר ר"ש שזורי היא כו'. ולכאורה אמאי צריכים לדחוק א"ע להעמיד בברייתות התלויין במחלוקת ואליבא דחד תנא ולא הביאו סתמא דברייתא דלעיל קמ"ב ע"א והובאה ג"כ בירושלמי יבמות פ"ד ה"א גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר כו'. הרי דאזלינן בתר אומדן דעת של הגר והזוכים שאילו היה נודע להם מציאות הבן או העובר אז לא באו לכתחילה הנכסים לכלל זכיה ומשו"ה חייבין להחזיר, וי"ל דהתם לאו משום לתא דאומדן דעת אתינן עלה אלא משום זכיה בטעות. דלא אמרה תורה נכסי הגר הפקר אלא כשאין לו יורשין ועל מנת כן זכו. והשתא ששמעו שיש לו בן איגלאי מילתא למפרע דזכיה בטעות היתה ומשו"ה חייבין להחזיר

רשב"ם ד"ה נפל עליה. דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום ובתוך כך מתה קודם שנתפייסו אינה זוכה בירושה. ע' בת' מהרי"ק סי' פ"א

רשב"ם ד"ה לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה, ואם עמד חוזר כו'. ע' בת' הריב"ש סי' ר"ז

תוד"ה מאן תנא דאזיל בתר אומדנא כו' צ"ע אי שייכא הך מילתא בדברים שבלב אינם דברים ע"כ יל"ד הרי לפ"מ דמסקינן בסוגיין דהא דתלי בדר"ש בן מנסיא נקרא אומדנא דמוכח. ופירושו דבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו, וא"כ הרי כ' התוס' ר"פ השולח סד"ה מהו. דבאופן כזה נקראו דברים שבלב דברים ע"ש. ומאי האי דקא מספקא להו להתוס' הרי ממקומו הוא