אור הישר (נזיקין ב) נא

רשב"ם ד"ה ואם לאו אלא מכרו או אכלו לא יצא כו', ע' בס' עינים למשפט למס' קידושין ד"ו ע"ב

בא"ד ה"מ לענין גיטין וקדושין הוא דבעינן תנאי כפול לכתחילה לרווחא דמילתא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר מיהו לגבי דיני ממנות לא בעינן תנאי כפול כו', ע' קידושין מ"ט ע"ב תוד"ה דברים שבלב ובפני יהושע שם

רשב"ם ד"ה ה"ז מוקדש ומוחזר. ונראה בעיני דאם מת בתוך הזמן דפטור מלשלם דלא הוי שואל להתחייב באונסין כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קי"ח

תוד"ה לא החזירו. אבל רבא סבר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד כו', ע' בס' בני אהבה פ"ו ה"ד מה' אישות

דף קל"ח ע"א שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני כו' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולם, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ו

שם שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכור כראוי לו נוטלן ונוטל את בכורתו אם אמר בבכורתו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל בכורתו כו', ע' מה שהאריך בסוגיא זו בת' מהר"מ אלשיך סי' י"ב

שם ושכמ"ר שאמר תנו מאתים לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת את כתובתה אם אמר בכתובתה כו' ע' בת' הריב"ש סי' ת"פ

רשב"ם ד"ה כאן בצווח. שאין מזכין לאדם בעל כרחו דחוב הוא לו דכתיב שונא מתנות יחיה כדאמרינן באלו טרפות ע"כ, וע"ע לעיל י"ג ע"ב ובקידושין נ"ט ע"א ובקצוה"ח סי' קצ"ח סק"ב

רשב"ם ד"ה אם יצא עליו שט"ח קודם שקבלו המעות כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה סי' ה'

תוד"ה כאן. ובצווח מעיקרא דלא קנה יחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה ע"כ. ובזה מובן הא דאמרינן בנדרים מ"ג ע"א דבמתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל, וכ"כ התוס' בב"מ י"ב ע"א דבמתנה חשיבא דעת אחרת מקנה אותו ע"ש, משום דכיון דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה, וא"כ אולי לא ירצה הלה לקבל הרי הדרא לנותן. ובע"כ אגידא המתנה אל הנותן עד שבא לרשות מקבל המתנה, ולא דמיא להפקר שהוא רק סילוק רשות מצד המפקיד, כדכ' התוס' ביבמות מ"ח ע"א ד"ה המפקיר, ולהכי תיכף משיצא החפץ מיד המפקיר שוב ליכא בשעת זכייה דעת אחרת

ע"ב א"ר דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לב"ד טועין: ע"ל קס"ד ע"א ובת' פנים מאירות ח"ב סי' ב' ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' נ"ב

רשב"ם ד"ה שאין צריך. והא דאמרן הא מני ר"ע היא לאו דוקא דה"ה לרבנן כו' ע"כ, וקשה איך יפרנס לפ"ז הא דאמרינן בנזיר ד"ז ע"ב רב סבר לה כר"ע ובערכין י"ט ע"א קאמר על רב יהודא הוא דאמר כר"ע ע"ש, וע' מהרי"ק סי' י"ב ובנחל יצחק ס"ס ס"א ובמש"כ בחידושי לערכין שם. דף קל"ט ע"א ילמדנו רבינו לותה ואכלה ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי או יורש הוי כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקס"ט ובת' מהרי"ק סי' י"ח

שם והא תני ר"ח נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל דילמא שאני פרנסה דאית ליה קלא, ע' ת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ז'

רשב"ם ד"ה ניזונין מזונות. והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון מתפוסת הבית אלא חולקין בשוה ויתפרנס ויזון כ"א מחלקו, ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ח

רשב"ם ד"ה גדול אחי ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה כו' ומיהו לכתחילה אין לבזבז בממון אחיו כל כך ע"כ, ע' גיטין נ"ב ע"ב בעובדא דעמרם צבעא ובתוס' ב"ק י"א ע"ב ד"ה בגדול אחי

ע"ב התם אינהו אפסידו אנפשייהו כיון דאיכא בעל לא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבא תותי גברא, ע' תוס' ב"מ צ"ו ע"ב ד"ה אלא לוקח ובת' הרשב"א סי' אלף ה' ובמחנה אפרים ה' שאלה סי' ב' ובת' הגרע"א סי' קכ"ט

במשנה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות יזונו נכסים מועטין כו'. ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ב

שם אבל חכ"א כדי שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו ע' בתשובות הרמב"ם סי' קפ"ח קפ"ט דפוס ירושלים

רשב"ם ד"ה אי אמרת בשלמא לוקח שוויוהו רבנן משעה שנשאה ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"א

, רשב"ם ד"ה דיתבא תותי גברא וראוי ליורשה כשתמות ואלו הערימו להוציאה מידו הלכך יפסידו כו', הנה מלשון זה משמע דהוא קנס, ועמש"כ בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ח'

תוד"ה התם. וי"ל כיון דבדין לא הדר אלא משום ועשית הישר והטוב לא חשיב כ"כ פסידא, ע' קצוה"ח סי' ק"ג סק"ח

תוד"ה מי שמת, מה שהזכיר רשב"ם בהדי מזונות פרנסה אין נראה לריב"ן וכן בכמה דוכתין משמע דתרי מילי נינהו ע"כ. הנה מלשון התוס' מוכח שהבינו דהרשב"ם טעה וחשב דפרנסה ומזונות חד הוא, ולכן הקשו עליו והורו מקורם מהא דכתובות ומכמה דוכתין דתרי מילי נינהו, אבל לולא דבריהם