אור הישר (נזיקין ב) ה

שם ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית דאיצטנע מינך, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ט

רש"י ד"ה נפל שאני שכבר נתרצו הראשונים בכותל. ובתוס' פירשו שהורגלו לעשות דבר הצנע בחצר כו' וע' בשטמ"ק ובנה"מ ר"ס קנ"ח

תוד"ה וחייב בסה"ד. ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא הי"ל להתחייב ע"כ, ויל"ד לפמש"כ התוס' לעיל ע"א בד"ה כדתניא דהאי קידש וחייב באחריותו ר"מ היא ע"ש והתוס' הלא כתבו לקמן כ"ב סוף ע"ב דאפילו בהיזק שאינו ניכר אפשר דקניס ר"מ גם בשוגג כי היכי דקניס במטמא ומדמע אחד שוגג ואחד מזיד ע"ש וצ"ע כעת, שוב בא לידי ס' עולת שמואל ומצאתי שם בח"א סי' ע"ו שהאריך בזה טובא

תוד"ה גינה. וי"ל דשאני גינה שמגדלין בה ירק לאכילה כו' אבל בקעה אינה עומדת בקמותיה אלא חדש אחד בשנה כו' ע"כ, ועפ"ז מבואר הא דאמרינן לקמן ד"ד ע"א השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מיבעיא וע"ש רש"י ד"ה השתא סתם

דף ג' ע"א כי רצו מאי הוי נהדרו בהו כו', ע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' רנ"א

שם וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא בשקנו מידן ברוחות כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ב סי' ג' ובת' משנה שכיר סי' ע"ב וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלם סי' רס"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' מסעי סי' קל"ט אות ד'

שם כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי, עמש"כ עה"ג ובהגהות הב"ח ובס' עזרת כהנים על מס' מדות רפ"ק ד"ה אבל על רש"י

ע"ב דיקא נמי דקתני של שלשה טפחים מכלל דאיכא זוטרא ש"מ, ע' ב"מ קט"ז ע"ב וברש"י שם ר"ה למלבנא רווחא

שם א"ר חסדא לא ליסתר אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי כו', ע' בת' פני יהושע או"ח ח"א סי' ד'

שם מאי בינייהו א"ב דאיכא דוכתא לצלויי כו', ע' מג"א סי' קנ"ב סק"ה ושם בט"ז וביאור הגר"א סק"א ובח"ס חא"ח סי' ל"ב ל"ג ל"ד

שם גבו זוזי ומחתי מאי א"ל דילמא מתרמי להו פדיון שבוים ויהבי להו, ע' סי' ז' ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רנ"ב סק"ב ובהעמק שאלה לשאילתות ר"פ תרומה

שם מלכותא שאני דלא הדרא ביה דאמר שמואל כו', ע' חסדי דוד לתוספתא דיש ערכין

שם וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין בדובשא, ע' בת' הרשב"א סי' פ'

רש"י ד"ה והא קתני טפחיים ומחצה אלמא חצי טפח נמי חשיב, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

רש"י ד"ה בי קייטא בסיתווא ביהכ"נ היה להם לימות החורף כו' וחלונות מועטין מפני הצינה ובימות החמה ביהכ"נ אחר שאויר שולט בו ע"כ, מהכא משמע קצת שלא היו נזהרים שיהיו בביהכ"נ י"ב חלונות כמבואר בשו"ע או"ח סי' צ' ס"ד ע"פ הזוה"ק ע"ש

תוד"ה ועייליה. ותימא והא אמרת בתי כנסיות אין ישנים בהם לא שינה קבע ולא שינת עראי כו', ע' מגילה כ"ח ע"ב ובתוד"ה בתי כנסיות ובסנהדרין ע"א ע"א ובברכות כ"ה ע"א דהני גנו והני גרסי ושם נ"ג ע"א רש"י ד"ה הא והא דאיכא אדם חשוב וע"ע בס' עולת שמואל ח"א סי' א'

דף ד' ע"א השתא מאי תקנתא דההוא גברא א"ל הוא כבה אורו של עולם דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם כו', ע' בס' מצח אהרן דרוש ז'

שם לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם פשיטא ל"צ דנפל לרשותא דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותא דידיה מהו דתימא ניהוי אידך הממע"ה קמ"ל, וקשה הלא בכ"מ דאמרינן הממע"ה הוא משום דכל דבר שהוא ברשותו של אדם מחזקינן דהוא שלו וממילא הוי אידך המוציא ומשו"ה עליו הראיה משא"כ הכא דידעינן ברור מדין רישא דמשנתנו דהמקום והאבנים היו מעיקרא של שניהם. וזו היא כל קושית הש"ס דפריך פשיטא, האם נימא דמשום דטבע הנפילה גרם שיפול לרשותא דחד או דבידים פנינהו לרשותא דידיה, אטו בשביל זה נכחיש מציאות ההשתתפות דמעיקרא שהמקום והאבנים היו של שניהם עד דנימא הממע"ה דל"ד לדעלמא כנ"ל, כן עפ"מ דשיטת הרשב"ם לקמן קס"ו ע"ב דהממע"ה אמרינן רק בספיקא דדינא והתוס' לקמן ס"ב ריש ע"ב כתבו דבין בספיקא דעובדא בין בספיקא דדינא אמרינן הממע"ה ע"ש, משא"כ הכא דאין שום ספק בדין או בעובדא דלכתחילה שהיו של שניהם מה מצאו להרכיב כאן דינא דהממע"ה. וע"ל ד"ב ע"א בתוס' ורמב"ן ד"ה לפיכך ובחידושי ח"ס שם ובמהר"י מג"ש ויד רמה ומהר"ם בסוגיין ובמגיד משנה פ"ב הט"ז מה' שכנים וצ"ע

רש"י ד"ה הג"ה בפי' ר"ח. אע"ג דמנחא ברשותא דחד מינייהו לא יכול למיטען דידי נינהו דברשותי מנחי דקיי"ל שותפין לא קפדי אהדדי. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ע"א

רש"י ד"ה השתא סתם גינה אמרת לא אע"פ שהיזק ראיה קשה ע"כ, הוה הכא לא פירש"י כלום במה קשה יותר ההיזק ראיה של גינה יותר משל בקעה, אבל בתוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה גינה שאני מבואר היטב ע"ש

תוד"ה והא מבחוץ קתני קשיא ותיובתא אינה כו' ע"ל נ"ב ע"ב רשב"ם ד"ה ופסק ר"ח