אור הישר (נזיקין ב) מט

רשב"ם ד"ה ת"ש דא"ל שמואל, ואע"ג דא"ר יוחנן הלכה כרשב"ג בכ"מ במשנתנו שמואל לית ליה האי כללא וגם רבא דקאמר במס' ע"ז הלכה כרשב"ג לית ליה האי כללא כו', כוונת הרשב"ם דאי הוה ס"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו למאי צריך לפסוק התם דהלכה כמותו ויהיב נמי טעמא הואיל ותנן סתמא כוותיה ע"ש, וקשה למאי צריך למידק מדיוקא הו"ל להביא גמרא ערוכה בב"מ ל"ח ע"ב דרבא ור"נ תרווייהו פסקו הלכה כדברי חכמים שהוא נגד דעת רשב"ג במשנה שם וצ"ע כעת

תוד"ה בא עליו, נראה לרשב"א דההוא גברא דכתב נכסיו ליהונתן בן עוזיאל הדיר נכסיו מבנו בחייו ובמותו, ע' שירי קרבן לירושלמי נדרים ס"פ השותפין

דף קל"ד ע"א כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד'

, שם אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה כו' וקלין וחמורין וגזירות שוות כו' וכה"נ בסוכה כ"ה ע"א, והנה קלין וחמורין תלויין בסברא שאדם דן מעצמו וגזירות שוות הן בקבלה מרבו כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א, וע' ברש"י שבת קל"ב ע"א ובתוס' שם צ"ז ע"א, ולפי ששני דברים אלו חלוקין שזו דוקא מקבלה וזה אף מסברא להכי אשמעינן דתרווייהו היו נכללים עם יתר המעלות אצל ריב"ז

אמנם אגב אורחא נראה להביא מכאן ראיה לשיטת התוס' בסוכה ל"א ע"א שכ' דרק גז"ש אין אדם דן מעצמו אא"כ למדה מרבו, דאילו לפירש"י שם הלא כל הי"ג מדות חוץ מק"ו לא ניתן לדרוש מעצמו ומדוע נקט הכא דוקא גזירות שוות, אולם באבות דר"ג רפי"ד נשתנה כלל לשון הברייתא ע"ש וצ"ע

שם דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, ע' בחידושי הרשב"א לסוכה כ"ח ע"א ובשל"ה דף קס"ב וע"ע רמב"ם וכ"מ ספ"ד מה' יסוה"ת ובס' זיו משנה על הרמב"ם שם

במשנה האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן, ע' תשובות הר"ן סי' מ"ז ובת' הרא"ש כלל פ"ב ובס' אור גדול סי' ב'

רשב"ם ד"ה מעשה מרכבה דיחזקאל ע"כ. וכן פירש"י במגילה כ"ד ע"ב לדרוש במרכבה דיחזקאל ע"ש. ונראה דהא דהחליטו דלא קאי על מעשה מרכבה דישעיה, די"ל דהוא עפמש"א בחגיגה י"ג ע"א תנינן עד ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה מרכבה

תוד"ה כל מתנה. וא"ת דאמר לקמן בפרקין הא לך אתרוג במתנה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא אע"פ שלא היה יכול להקדישו כו', ע' ריב"ש סי' ב' ובח"ס חח"מ סי' קל"א

ע"ב התם דלא מוחזק לן באח הכא אע"ג דמוחזק ליה באח, ע' בת' פמ"א ח"ב סי' נון

שם א"ר יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא אלא אי איתמר הכי איתמר כו', ע' בס' אור גדול טי' ב'

שם איבעיא להו אמר למפרע מהו להימוניה להבא מי פלגינן דיבורא או לא פלגינן דיבורא כו', ע' מקנה לקידושין ד"נ ע"ב

שם בתרי גופי פלגינן בחד גופא לא פלגינן, ע' תוס' סנהדרין ד"ט ע"ב ד"ה ואין אדם ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב ובדורש לציון סוף דרוש י"ג ובת' הגרע"א סי' צ"א

רשב"ם ד"ה ליורשו פשיטא. דמיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה כי אמר נמי בני הוא וירשני נאמן כו', ע' קצוה"ח סי' רע"ז סק"ב ובאבני מלואים סי' ד' ס"ק כ"ג

רשב"ם ד"ה יש לי בנים. ולקמיה מוקי לה בדלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני, ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ט"ו ט"ז

תוד"ה הואיל ובידו לגרשה, שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה כו', ע' מל"מ רפ"ג מה' יבום ובת' שיבת ציון סי' ט"ז

תוד"ה למפרע. דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהיה נאמן, ע' בס' גרש ירחים ע"מ גיטין דף י"ז ע"א סוגיא דזמן

דף קל"ה ע"א אמר להו חזיא לכהנא רבה וכ' רגמ"ה ז"ל לאו דוקא קאמר כהנא רבה משום דאיהו אסור באלמנה אלא לכל כהנא הדיוטות דאינה זקוקה ליבום דאית ליה בני, ע' מה שנתקשה מאד בדבריו בת' אור גדול סי' ב'

, שם הא אמרי דאיכא עדים במדה"י דידעי דאית ליה אחי כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' פ"ו

שם אם הקלנו בשבויה נקל באשת איש, ע' בת הגרע"א סי' ק"ד

שם א"ל רבא לרב נתן בר אמי חוש לה, פי' משום דהיכא דאפשר לברורי מבררינן, וע' מה שהאריך בזה בח"ס אה"ע ח"א סי' צ"ו וע"ע בת' עולת שמואל ח"א סי' ל'

שם אלא דקא אמרי לאו אחינו הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים ממקום אחר ירשו אחיו עמו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' קל"ה

רשב"ם ד"ה הא"ר חייא. ומיהו לכהנא אסירא כו', ע' בתוס' ומהרש"א ובתומים כללי מיגו סי' ל"ב

רשב"ם ד"ה ההוא דהוה, ויודעים היו בודאי דאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דלית ליה אחי היה לנו לאוסרה לשוק כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קמ"ה.