אור הישר (נזיקין ב) מח

שם ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי, הנה מזה משמע דר' נתן הוה קשיש טובא מרבי, וה"נ אמרינן בהוריות י"ג ע"ב דרשב"ג אביו של רבי היה נשיא ור' נתן אב"ד, ולפ"ז יל"ד לכאורה הא דאמרינן בפ' הפועלים פ"ו ע"א רבי ור' נתן סוף משנה, הלא דהעמידו במדרגה אחת, והרא"ש בפ' האומר סי' י"א כתב בשם הרז"ה דהלכתא כרבי לגבי ר' נתן דהלכה כרבי מחבירו וע' ברבינו ירוחם ה' יבום וחליצה ח"ג נתיב כ"ה. וע"פ כל הנ"ל צ"ל בע"כ דרבי היה מתאונן רק על הזמן שהעיז פניו נגדו, דבשעתו היה אז צעיר לימים נגד ר' נתן, אבל אח"כ נתגדל ונחשב כחבירו כנלע"ד

ע"ב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס, ע' שאילתות פ' ויחי סי' ל"ג ובמיוחסות להרמב"ן סי' ל"ט ובת' הרא"ש כלל ע"ח סי' ג'

שם פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ז

שם לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה כו', ע' בת' הרמב"ם סי' שי"ח

דף קל"ב ע"א בעי רבא בבריא האיך כו', וכ' הרא"ש דלא קנתה דלא מפקינן מספיקא, וע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ט"ו אות ד' וע"ע בס' בית מאיר לאה"ע סי' ק"ז ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ג אות ו'

שם ובמאי אילימא בשכמ"ר והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופוס, ע' במיוחסות להרמב"ן סי' ל"ט וסי' ע"א ובמל"מ פ"ו ה"ד מה' זכיה

שם רבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה, ע' אור שמח פי"ז ה"א מה' אישות

שם ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא כתבן ואר"נ הלכה כרשב"מ, הנה סוגיא זו מובנת ביותר ע"פ סוגיא דלקמן קמ"ז ע"ב, דלפ"מ דר"נ פסק הכא כרשב"מ לה"ק התם מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא רשב"מ היא, דאילו לרב ששת הא מחלק שם דע"כ ל"ק רשב"מ אלא התם משום דאומדנא דמוכח שאני ע"ש, ומזה משמע דר"נ לא מחלק בהכי,. ועפ"ז שפיר פריך הש"ס הכא למימרא דלא אזיל ר"נ בתר אומדנא והתניא כו', והוא משום דלטעמיה אזיל רשב"מ בתר כל אומדנא ואיהו פסק כוותיה, ועמש"כ בחידושי לקמן שם וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ו'

שם משום דכתב ליה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"א

ע"ב איקלע ר"נ לסורא עול לגבי רב חסדא א"ל כה"ג מאי כו', ע' מל"מ פ"ו ה"ט מה' זכיה

שם ההוא דאמר תלתא לברת כו', ואילה"ק הלא במשנה דפאה פ"ג מ"ז הלשון, הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו, ובלשון זה מובא בסוגיין לעיל ע"א והכא משמע דכתיבה לאו דוקא דוגמא דאמרינן בכתובות פ"ג ע"א וע"ש רש"י ד"ה תני ר"ח, ונראה דלמטרה זו שינה הטור לשונו מלשון המשנה וכתב באה"ע ר"ס ק"ו וז"ל המחלק נכסיו לבניו וחלק לאשתו קרקע כל שהוא ע"ש, להורות דכתיבה לאו דוקא, שוב ראיתי בחלקת מחוקק שם שהביא בשם הב"ח דכתיבה דוקא בעי אבל אינו ת"י לעיין טעמו ונימוקו

תוד"ה מכלל. ובקבלה גרידא מציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי. ע' תומים ר"ס צ"ח

דף קל"ג ע"א סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא למימר אם ראוי ליורשו אלמנותו נזונית מנכסיו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ט

שם השתא בירושה דאורייתא אמרת אלמנתו נזונית מנכסיו במתנה דרבנן לא כש"כ, ע' תוס' כתובות מ"ט ע"ב ד"ה הוא ואשתו

שם שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק, ע' מה שהאריך בזה הקצוה"ח ר"ס רמ"ח וע"ע בת' מהר"מ אלשיך סי' נ"ח

שם הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק, ע' בת' הרא"ש כלל פ"א סי' א'

רשב"ם ד"ה כדשלח רב אחא. וגם אפילו אם פירש אני מורישך ע"מ שיטול האי שני אחריך הוי נמי מתנה על מש"כ בתורה כו', ע' בת' הריב"ש סי' קמ"ז ובת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' ל"א

ע"ב במשנה הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו, בירושלמי מסיק עלה עליו הוא אומר ותהי עוונותם על עצמותם, וע"ש במה"פ ובת' אגודת אזוב מדברי חח"מ סי' ט"ו וע"ע בשעה"מ פ"ט ה"י מה' זכיה ומתנה ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' נון

שם זיל אמטייה לגבי גזברי ולא תשיימה את דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ע' תוס' קידושין כ"ט ריש ע"א ובר"ן ומקנה שם ובת' פמ"א ח"ב סי' כ"ה ובת' הרמ"א סי' מ"ח

שם אם אתה יכול להוציא את מה שמכרתי ומה שהקדשתי אתה יכול להוציא את מה שהחזרתי אם לאו אי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי, ע' קו"א לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ר"ל

, רשב"ם ד"ה קרא עליו. אני יודע בך שמעולם לא באת דין תקלה על ידך שהרי עכשיו זימנני לי הקב"ה כו', ע' ח"ס חא"ח סי' ר"ח

רשב"ם ד"ה מה שעשה עשוי, מילתא דפשיטא היא ומשום סיפא נקוט לה דאסור לעשות כן, ע' בת' ומהרשד"ם חח"מ סי' ד"ש.