אור הישר (נזיקין ב) מז

תוד"ה ה"ג ונשבע אינו יכול לחזור בו פי' אם נשבע כבר אינו יכול לחזור בו אבל אם לא נשבע יכול לחזור בו כו', ע' תשובות הרשב"א ח"ד סי' ח' ובת' הריב"ש סי' רכ"ז

ע"ב אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאין לאחר מכאן, ע' נוב"י קמא חח"מ סי' כ"ז כ"ח

שם א"ל רבינא לרב אשי דרב נחמן מאי א"ל אין גובין מתנינן לה וכן אמר ר"נ, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד

רשב"ם ד"ה ובבנים הבאין. ונראה בעיני דאפילו אם הי"ל בנים מרובין ונתמעטו בחיי האב דשקלה חלק גדול כחשבון מיעוט הבנים הבאין לחלוק בנכסי האב לאחר מיתתו כו', ע' בת' הרא"ש כלל מ"א סי' ג'

תוד"ה הלכתא. וי"ל דלא חשיב שטר הילך אלא שטר דגבי ביה ממשעבדי, עמש"כ עה"ג וע"ע בנוב"י מ"ת חח"מ סי' כ"ח

דף קכ"ט ע"א אי דמר בר רב אשי לית הלכתא כמר בר רב אשי כו' אלא לאפוקי מדר' יוחנן, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' וארא ס"ס מ"א

שם ודוקא באדם אחד ושדה אחת כו' ר' אלעזר אומר אפילו אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני ב"א אבל בשתי שדות ושני ב"א לא, ע' בת' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה'

ע"ב נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום כו', ע' במיוחסות סי' מ"ה ובמחנה אפרים ה' זכיה סי' מ' וע"ע בת' הרמב"ם סי' קצ"ט רי"ש דפוס ירושלים ובקצוה"ח סי' רמ"ח סק"ב

שם שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, בס' חצבא לבעל המאור הנדפס בסוף ס' תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"א, משמע שלא היה בגרסתו תיבת זה, אלא שאין לשון מתנה ע"ש, וע"ע בת' הריב"ש סי' קס"ח

שם וירושה אין לה הפסק, בה"ג לקמן קל"ג ע"א ובר"ה י"ב ע"ב, ועפ"ז שפיר כתבו התוס' ביבמות פ"ב ע"ב בד"ה ירושה דקדושת ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה הפסק

שם והלכתא כל תוך כ"ד כדבור דמי לבר מעכו"ם וקידושין, ע' יד המלך ה' עכו"ם פ"ב ה"ט ובח"ס אה"ע ח"א סי' צ"ז ובס' ברכת ראש לנזיר ד"ט ע"א

רשב"ם ד"ה והא הכא. הלכך שתי שדות נינהו ואפ"ה קנו אחרים דמהני לשון מתנה דהאי ללשון ירושה דהאיך כו', ע' נתיבות סי' רמ"ח סק"ו

רשב"ם ד"ה והלכתא, כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כ"ד שסיים דבור הראשון התחיל דבור האחרון לא חשבינן ליה נמלך כו' ע"כ, פי' אלא אמרינן האי עיוני קא מעיין כמש"כ במחנה אפרים ה' צדקה סי' ח', וע' בת' ושב הכהן סי' כ"א ובמה שהארכתי בחידושי לתמורה כ"ה ע"ב

דף ק"ל ע"א במשנה האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה עמש"כ בתורה כו', והא דלא תלינן הכא בתנאי בדבר שבממון כהא דס"פ הפועלים וכ"ד ע' בתשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ט ובת' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה'

שם א"ר יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן ברוקה וכן אמר רבא הלכה כריב"ב, ע' בת' הריב"ש סי' ק"ז ובת' עמודי אור דף ק"ו וע"ע בת' הרדב"ז ח"א סי' תקמ"ג

, רשב"ם ד"ה וקידושין שאם קידש אשה בפני עדים ואמר בתוך כ"ד ליהוי מתנה כו' וחומרא דרבנן היא כו', ע' גבורת ארי למכות ד"ו ע"א ובת' שיבת ציון סי' ס"ט וע"ע בת' הריב"ש סי' רט"ו ובחוט המשולש חלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' א' ובהעמק שאלה ל לשאילתות פ' מטות סי' קל"ח אות א' ובאבני מלואים סי' כ"ז סק"ט

ע"ב א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא אמר רבי הלכה כר' יוחנן בן ברוקא כו', בת' הרשב"א סי' של"ה גריס בסוגיין א"ר זריקא א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רבי כו'

שם מ"ס הלכה עדיפא ומ"ס מעשה רב, ע"ל קכ"ב ע"ב ברשב"ם ד"ה הא נמי תנינא דבנות צלפחד בסה"ד ובמש"כ בחידושי שם

שם א"ל ר' אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה הכי נעביד מעשה אמר לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה, ע' באר שבע להוריות ד"ב ע"א בד"ה תו לא מידי

שם לאחר מיתה לא מיקרע תיקרעוה ומיגמר נמי לא תגמרו מיניה כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ג' ובהוספות שם סי' ס"ט ובתשובות בנו ר' אברהם ז"ל סי' פ"ג

רשב"ם ד"ה עד שיאמרו, וכש"כ שיש לנו לסמוך על הלכות הכתובות בגמרא כמו שסידרן רב אשי דהא קיי"ל בב"מ רב אשי ורבינא סוף הוראה כו' ע"כ, וכן הבין נמי בתשובות אור זרוע סי' תשנ"ד ע"ש מה שהאריך בזה, אבל רש"י בב"מ שם מפרש סוף הוראה סוף האמוראין היינו שלפניהם לא היתה הגמרא על הסדר והם קבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה כו' ע"ש, אכן לא הזכיר בפירושו סמיכות ההוראה למעשה כמו שסובל יותר לשון סוף הוראה

דף קל"א ע"א דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם סי' צ"ז

שם בעי רבא בבריא האיך כי קאמר ריב"ב בשכ"מ דבר אורותי הוא אבל בבריא לא כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה סי' מ"ם.