אור הישר (נזיקין ב) מו

ע"ב וכשם שנאמן אדם לאמר זה בני בכור כך נאמן אדם לאמר זה בן גרושה וזה בן חלוצה, וכ' בנמו"י וז"ל וא"ת האיך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרושה או חלוצה וי"ל כגון שאמר שוגג הייתי ע"ש, ולולא דבריו היה נלע"ד דנישואי גרושתו היה ידוע לכל וכן ידעו כולם שהיו לו בנים מאשה אחרת וגם מזו. רק לא ידעו מי הוא הפסול שביניהם ועל זה האמינוהו לאמר דזה בן הגרושה. ולפ"ז על נישואין של הגרושה איננו זקוקים לסהדותא דידיה ואינו משים א"ע בזה רשע אלא שהנאמנות הוא על בנו זה הפרטי לעשותו חלל, אלא דמסתימת הש"ס משמע דאפילו על הנישואין סמכינן על דבריו בכדי לעשות את בנו חלל וצ"ע. אבל י"ל שאמר כן דרך תשובה ובאופן כזה לא שייך משים עצמו רשע כמש"כ התוס' בב"מ ד"ג ע"ב, וע' בת' חו"י סי' ע"ב ובת' שיבת ציון סי' כ"ג

שם אלא לרבנן יכיר ל"ל כו', ע' קצוה"ח סי' א סק"א ובתשובת הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל המובא בס' מטה לוי סי' י"ג ובת' באר יצחק חא"ח סי' ד'

שם למאי הלכתא למיתבא ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אילו באי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה כו', והנה ראיתי בס' אילנא דחייא בקו"א שהביא קושיא בשם ח"א, הא לאו מיגו הוא דאם היה נותנו במתנה היה חוזר ביובל ובתורת ירושה אינו חוזר, ע"ש מה שהאריך בזה, ולענ"ד בלתי מובן קושיתם מעיקרא דהא הני רבנן הוא ר"מ, ועליו סובב קושית הש"ס כדפי' רשב"ם בד"ה לר"מ, ואיהו סבר להדיא במשנה דבכורות ס"פ יש בכור דמתנה אינה חוזרת ביובל כמו בכורה, ובגמרא שם מ"ט דר"מ מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא, וע' שעה"מ פ"ג מה' מכירה ובס' שדה יצחק סי' מ' ובפ' תולדות זאב בחידושיו לב"מ ד"ב וע"ע ש"ש סוף שמעתא ב'

שם ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל, ע' תומים סי' סמ"ך סקי"א ובת' הגרע"א ס"ס קל"ב ובת' ראשי בשמים חח"מ סי' פ"ב

שם בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, ע' מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ט"ז

שם היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן. הנה לפמש"כ בת' הגרע"א סי' ק"י שזהו ענין אמתלא להברחת המכס, לפ"ז יש מקום לפשוט הספק המובא בקצוה"ח ר"ס פ' אי. מהני אמתלא בממון כמו באיסור, והביא שם מפי סופרים וספרים שנחלקו בה וע"ש מה שהאריך בזה וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' ק"ד ובש"ש שמעתא ו' ובת' הגרע"א סי' פ"ה

שם התם דקארו ליה עבדא מצר מאה כו' ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ג

רשב"ם ד"ה וחכ"א אינו נאמן, וכגון שמוחזקים באחר שהוא בכור וקרא מוקי בצריך הכירא כגון שבאו מחדש בכאן כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ד

רשב"ם ד"ה למאי הלכתא. דבשלמא לר"י טובא אשמעינן קרא דמהימנינן ליה לאב אפילו במקום חזקה כו' דהא קיי"ל דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן כו', ע' קצוה"ח ר"ס רע"ט

רשב"ם ד"ה אינו נאמן במאי דאמר השתא עבדי כו' וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ע"כ, אין זה שייך לעדות דהא חזינן לעיל קכ"ו ע"ב גבי ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא דגם עד מפי עד כשר בדין הכרה, רק כוונת הרשב"ם כיון שהכיר שוב א"ח ומכיר כדכ' הגר"ח בת' חוט המשולש סי' ג' וע"ע בס' עולת שמואל ח"א סי' ס"ח

תוד"ה כך. תימה לפי שנאמן לבכר יהא נאמן גם לפסול כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ד"ש ש"ה ש"ו ובס' גן נעול סי' א'

בא"ד ופוסק בה"ג דהא דפסקינן לקמן הלכה כר"י כדשלח ר' אבא היינו דוקא כשפוסל ע"י הכרת בכורה כו', ע' תוס' יבמות מ"ז סוף ע"א ובת' מהר"ם פאדווא סי' י"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וארא סי' מ"א אות ט'

דף קכ"ח ע"א רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו, ע' בת' דבר אברהם סי' ח'

שם הלכה שלישי בשני כשר כו', ע' תוס' סנהדרין כ"ח סוף ע"א ובת' ראבי"ה סי' קנ"א ובקונטרס בכור שור

שם מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי, ע' בת' מהרי"ק סי' ל'

שם היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו כו', ע' תומים סי' ל"ד ס"ק כ"ח ובנחל יצחק שם סעיף כ"ט ענף ג'

שם פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח כו', ע' תוס' גיטין כ"ג סוף ע"א ובת' מהר"ח אור זרוע סי' צ"א ובקצוה"ח סי' ס"ו סק"ח

שם זה הכלל כל שתחילתו או סופו בפסלות פסול תחילתו וסופו בכשרות כשר, בגבורת ארי למכות ד"ה ע"ב חקר בפסולי עדות מחמת עבירה אי היה פסול בשעת ראייה ובשעת הגדה היה כשר כגון שעשה תשובה, שובה, אי דוקא אלו דחשיב בברייתא או גם בכה"ג, ע"ש שהאריך בזה וע' מל"מ פי"ד ה"ד מה' עדות ובנחל יצחק סי' ל"ד דף נ"ז ע"ב

רשב"ם ד"ה ונתחרש. א"נ נשתתק מחמת חולי והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם, הנה מקור הרשב"ם הוא מסוגיא דגיטין ע"א ע"א, וכבר האריכו התוס' בזה לעיל ד"מ ריש ע"א ובכ"מ בפרט זה, וע' בת' חו"י סי' קצ"ד ובתומים סי' צ"ו סק"ה ובת' הגרע"א מסי' כ"ט עד סי' ל"ג, ועמש"כ באריכות בחידושו לתמורה ד"ג ע"א.