אור הישר (נזיקין ב) מה

והשתא תמרי, וכה"ג אשכחן בפ' הכונס דנ"ט ע"ב האי מאן דקץ כופרא מאי משלם כו' והא הוו תמרי כו' והא לאו תמרי שקל מיניה ע"ש, והא דהתם לא תלי ליה בפלוגתא דרבי ורבנן או בפלוגתא דרב ושמואל כנ"ל, משום דהתם גלי קרא ובער בשדה אחר, דמזיק פירות מחוברין שמין ע"ג שדה אחר, ושיערו חכמים דהוא בששים ועמש"כ בחידושי שם, אבל עכ"פ חזינן דשינוי שם הפרי מזמן הגידול עד אחרי הגמר משנה דינו, ולפ"ז יל"ד מדוע לא קאמר אהא דפליגי רב ושמואל באיזהו נשך שם כתנאי או לימא כתנאי, לפ"מ דהוא כעין פלוגתא דרבי ורבנן דהכא וצע"ק

רשב"ם ד"ה בכור נותן פי שנים כי היכי דנוטל פי שנים שאותן נכסים נשתעבדו כולן למלוה, ע' נובי"ק חח"מ סי' ל"ד

תוד"ה ואם אמר. ור"ת מפרש דאם אמר כשיצא עליו שט"ח על הבכור עצמו ולא על האחין איני נוטל ואיני נותן רשאי ומפסיד בע"ח כו', ע' משך חכמה לפ' קרח בפסוק אשר ירימו וע"ע בקצוה"ח סי' רע"ח ס"ק י"ב

ע"ב ואיצטריך סד"א מלוה כיון דנקיט שטרא כמאן דגביא דמיא קמ"ל, ולכאורה איך הוה ס"ד למימר דכמאן דגביא דמיא הלא זהו רק דעת ב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי אבל ב"ה הלא פליג עליה, אולם לפמש"כ התוס' בסוטה כ"ה ע"ב בד"ה ב"ה סברי ניחא גם הכא ע"ש

תוד"ה מספקא ליה. תימה דבכולי גמרא אומר דאין הלכה כרבי מחביריו והכא מספקא ליה כו', ע' מה שהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ט אות ב'

תוד"ה נהרדעי. אבל לפ"ה דמפרש בסמוך דר"נ אליבא דנפשיה אית ליה בין גבי קרקע בין גבי מעות אין לו לא יתכן הא דאמר נהרדעי לטעמייהו, ע' מש"כ בזה בס' סוכת שלום לב"ק ד"ח ע"א

דף קכ"ה ע"א תוד"ה לטעמייהו. ועוי"ל דלרבה אפילו אי זבין לא הוי זביניה זביני הוי ראוי כו', ע' תומים סי' ל"ט סק"ב

ע"ב כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי כו', , ע' בת' הרא"ש ריש כלל פ"ד ושם סי' ה'

שם מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנא זבינה זביני, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ע ובקצוה"ח. סי' רע"ח ס"ק ט"ו ובנה"מ סי' רמ"ח סקי"א

רשב"ם ד"ה ורב ענן. ה"ק ובתרה, לירתאי לאותן יורשין שיהיו לי בעולם בשעה שתמות הזקינה כו'- ע' מחנה אפרים ה' זכיה: ומתנה סי' מ'

רשב"ם ד"ה ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. ואי תפיס עליה משכון אפילו לר"פ בכור נוטל פי שנים דקיי"ל בע"ח קונה משכון, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ובת' מהרי"ק סי' קמ"ה

תוד"ה אר"פ. וליכא לאקשויי דאמאי לא עריב ותני להו בהדי הדדי דאין הבעל ובכור כו', ע' תוס' בכורות נ"ב ע"א ד"ה ולא האשה ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה'

תוד"ה ואין הבכור. ואע"ג דלגבי בעל ובכור חשבינן מלוה ראוי לגבי כתובת אשה חשיבא מוחזקת כו', וכ"כ התוס' בבכורות נ"א ע"ב בד"ה ולא בראוי, וע' בת' הרמ"א סי' ג'

בסה"ד וצ"ע דר"פ סבר הכא בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו א"כ סבר שיעבודא לאו דאורייתא דלקמן קע"ה ע"ב מדמה להו אהדדי ובפ"ק דקידושין סבר ר"פ ש"ד ע"כ, תירוץ ע"ז תמצא בתוס' קידושין שם ולקמן קע"ו ריש ע"א וע"ע בתומים סי' ל"ט סק"ב

דף קכ"ו ע"א רשב"ם ד"ה פלגי חלק בכורה יחלקו. והא דאמרינן כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לאו מילתא היא כו', ע' ת' הרא"ש כלל פ"ד סי' א' וסי' ה'

רשב"ם ד"ה קסבר אין לו לבכור. אבל קודם חלוקה אין לו למכור לא האב ולא הבן, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קכ"א

רשב"ם ד"ה בנכסי דידיה ודפשוט. יש מפרשין בחלק בכורתו ובחלק פשיטותו ואין זה לשון גמרא כו' ע"כ, לע"ד בלתי מובן בלא"ה איך יפרנסו לפי פירושם הא דקאמר בתר הכי אזול יתמי בני פשוט כו' וצ"ע

ע"ב והלכתא יש לבכור קודם חלוקה. ע' בכורות נ"ב ע"א ובס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ב'

במשנה האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ה'

שם לימא מתניתין דלא כר' יהודא דאי ר"י האמר בדבר של ממון תנאו קיים, ע' קצוה"ח סי' ר"ט ס"ק י"א

שם ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת א"ל דכי הוו אתו לגבי אבוה אמר להו זילו לגבי שבחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה כו'. מהכא חזינן דאע"ג שלא היה האב מתכוין אלא לענין רפואה בעלמא אפ"ה החזיקוהו לבכור על פיו, וע' בת' מהרי"ק סי' קמ"ה ובמש"כ בחידושי לקמן קכ"ז ע"ב ע"ד הרשב"ם ד"ה אינו נאמן

דף קכ"ז ע"א תיובתא דרב שרביא תיובתא לימא תיהוי תיובתא דרב שיזבי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא אי הכי תשב לזכר ולנקבה ולנדה מבע"ל קשיא ע"ל ד"ד ע"א תוד"ה והא מבחוץ וברשב"ם ע"ב ד"ה ופסק ר"ח ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קס"ג ובת' שיבת ציון סי' ק"ב ובת' דבר אברהם סי' כ"ב.